כתובתו של עמוד זה באינטרנט:   http://www.hakshev.co.il/item.asp?type=2&NewsID=104

מאמרים נוספים

האם חיוב חיילים באכילת מצות מהווה פגיעה בזכויות חוקתיות ? (31/3/2010)
סמי איליה,עו"ד
יכולנו בקלות להתעלם משאלה זו שהגיעה אלינו באימייל מחייל האמור "לעשות חג הפסח" בבסיס ולפטור הפונה בתשובה שאלה    הפקודות בצה"ל. שאלנו עצמנו האם באמת כה נורא הדבר לאכול מצות ולא חמץ שבוע ימים גם בבחינת מי שאינו שומר דת ומסורת. סברנו שלא יגרם שום עוול בשל כך, אך החלטנו "להרים את הכפפה" ולהתעמק משפטית בהיבט העקרוני בסוגייה.           
 
בטרם אתייחס לגופה של הסוגייה, אציין העובדה כי חיילים המחוייבים להישאר בבסיסם בחג מן הסתם כפופים הם לכל נוהלי הבסיס ונוהלי הצבא הן בשיגרה והן בחירום. שאלתי עצמי האם חובה זו חלה גם כשמדובר לכאורה בכפייה על החייל מה יכניס לפיו.
 
שאלתי חברים משפטנים, הקשבתי רוב קשב ל"מומחים" אשר הביעו דיעה לכאן ולכאן , בעד ונגד, בדקתי הדין והפסיקה והגעתי – לא תאמינו – למסקנה כי החובה המוטלת על חייל שאינו רוצה בכך לאכול מצות בחג הפסח, יכולה לפגוע בחירותו כאדם בן חורין גם במסגרת הצה"לית המאופיינת בהגבלת זכויות ובאורח חיים היררכי הכפוף לפקודות ונוהלים.
 
כפי שאנמק בהמשך, יש ואילוץ חייל מהו סוג המזון שעליו לאכול, יכולה להתפרש מחד ככפייה דתית ומאידך כהגבלת חירות אשר אינה מתחייבת מאורח השירות הצבאי.
הנוהג במדינה ובצה"ל :
 
מדינת ישראל הינה מדינה יהודית ודמוקרטית ומתוקף החוקים במדינה ובכלל זה חוק כבוד האדם וחירותו מחוייבים מוסדות המדינה – ובכלל זה צה"ל – לנהוג בכיבוד חגי ישראל.
 
חוקי המדינה מכירים בהיותו של אדם בן חורין וכל אדם רשאי לבחור את אורח חייו באופן חופשי. ירצה יהיה דתי, ירצה יהיה חילוני, ירצה לאכול רק כשר, ירצה לאכול טרף וחמץ – כל אדם על פי רצונו ומצפונו.
 
חג הפסח : באשר לחג זה נחקק בכנסת חוק אשר אוסר הצגת ומכירת חמץ "בפומבי" (חוק חג המצות (איסורי חמץ), תשמ"ו-1986 .
 
חוק זה נועד למנוע מבעלי חנויות להציג ולמכור חמץ בפסח "בפומבי". החוק מפרט אילו מוצרים יחשבו לחמץ ובעיקר לחם ומוצריו. ואולם, אין בחוק כל איסור לאכילת חמץ ע"י אדם. אילו היה איסור כזה, החוק לא היה עובר את המסוכה "החוקתית" – קרי – היה בו משום פגיעה בזכות לחירות וחופש הבחירה של האזרח.
 
ומה באשר לצה"ל תשאלו? ובכן בצה"ל הותקנה פקודה המיועדת לחג הפסח ומסבירה כיצד יש לנהוג בבסיסי צה"ל :
 
פקודת מטכ"ל 34.02.05 נושאת הכותרת : "תקנות הכשרות לפסח" אשר מסדירה את כל הנוהלים בעניין כשרות וכיבוד החג בבסיסי צה"ל. בפתחה של התקנה נאמר "... בכל ימי הפסח אין להשתמש ואין להכניס ליחידות צה"ל ולמיתקניו חומר שהוא חמץ או המכיל תערובת חמץ. יש להטמין חמץ שנשאר ביחידות מלפני הפסח עד לאחר החג. סעיף זה חל גם על אזרחים הנכנסים למחנות צה"ל ולמיתקניו."
 
מעיון בפקודה זו אנו למדים שהיא אוסרת שימוש והכנסה לשטח הבסיסים של מוצרי חמץ. גם פקודה זו – כמו החוק – לא אוסרת אכילת חמץ אלא מונעת אפשרות זו באמצעות איסור להשתמש או להכניס לבסיסים מוצרי חמץ.
 
מן הכלל אל הפרט :
 
ניתן לומר כי אין איסור מפורש לא בחוק ולא בפקודה הצה"לית לאכילת חמץ, אולם איסור זה מוטל במשתמע. הדבר נעשה כך שבעצם חייל לא יוכל להכניס למקום שירותו מאכלי חמץ ולהשתמש במאכלים אלה בבסיסים. לא רק החייל – אלא איסור זה חל גם על מי שאינו חייל. למשל : הורים המבקרים את ילדיהם החיילים ו/או שליח שמביא מזון לאחד החיילים בבסיס.
 
אני סבור שאיסור זה משמעו איסור אכילת חמץ – ניסוח החוק והפקודה נועדו למטרה אחת והיא למנוע מן הפרט אכילת חמץ ובאופן זה לכפות עליו מאכלים כשרים לפסח וכתוצאה, כפיית מינהג דתי על כלל הציבור בכלל ועל חיילי צה"ל בפרט.
 
ניסוח זה נועד הוא לעקוף מראית של פגיעה בזכויות חוקתיות של האדם באשר הוא אדם אזרח כחייל ולמנוע ממנו את זכות החירות לבחור באופן חופשי את אורח חייו.כשמדובר באזרחים – הבעייה פחות חמורה כיוון שמי שבוחר שלא לשמור על מינהגי הדת בחג ולאכול חמץ דווקא – יכולים הם למצוא בכל עיר כמעט מסעדות ו/או חנויות של מי שאינו יהודי אשר שם ניתן למצוא את מוצרי החמץ (שהרי באמצעות החוק לא ניתן לכפות הדת היהודית על גויים ולאסור אכילת חמץ על מי שאינו יהודי).
 
כאשר בחיילי צה"ל עסקינן – חיילים אשר מעצם אופיו של השירות ניתן להגביל את חירויותיהם ככלל והם מחוייבים להימצא בבסיס או במקום האוסר עליהם חופש התנועה כמו לצאת ולסעוד ליבם מתי שיחפצו בכך כרצונם, הרי פקודות הצבא יש בהן משום הגבלת חירויות הפרט באופן שיש פגיעה בזכויות חוקתיות של המשרתים בצה"ל מעבר לנדרש על פי דרישת השירות בצה"ל.
 
ישאל השואל אם כך מדוע לא יתאפשר לחיילים לאכול "בחוץ" כל השנה?
 
חג הפסח שונה משאר החגים. החיילים אינם יכולים להעשיר ארוחות בקנייה בשקם, אינם יכולים לקנות תמיד בסביבה הקרובה או להזמין לבסיס ואפילו לא יכולים להצטייד ב"חטיפים" בין הארוחות.  מן הסתם בשל העדר לחם, גם הארוחות פחות משביעות לעיתים. גם אי אפשר לקחת סנדוויץ משביע לשמירות או לפעילות מבצעית. שונה חג הפסח משאר החגים במובן זה שאין לחיילים "חלופה" נאותה בתחום המזון אפילו לא בשקם .
 
הסמכות העיקרית להגביל חירויות הפרט של המשרתים בצה"ל מצוייה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו 1992. שימו לב: המדובר בחוק יסוד שהוא "חוק על" וזכויות המוקנות על פיו לא ניתן לבטל בחוק "רגיל". סעיף 9 לחוק זה הוא הסעיף המתייחס למשרתים בצה"ל וזה לשונו : "אין מגבילים זכויות שלפי חוק-יסוד זה של המשרתים בצבא-הגנה לישראל,במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר ובארגוני הבטחון האחרים של המדינה,ואין מתנים על זכויות אלה, אלא לפי חוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות."
 
כלומר, חל איסור להגביל את המשרתים בצה"ל או להתנות על זכויותיהם לפי חוק יסוד זה " אלא לפי חוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות."
 
ובכן, כל הגבלה או התנייה על הזכויות של המשרתים בצה"ל כבני חורין על פי הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (לחץ ללשון החוק המלא) חייבת להיות על פי חוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות – קרי – הגבלה או התנייה על זכויות המשרתים בצה"ל חייבת להיות בחוק וגם אז רק במידה הנדרשת ממהות השירות והכוונה היא כי ניתן להגביל זכויות אך ורק כדי לאפשר מילוי משימות הצבא ומטרות השירות בצה"ל. הקמתו של הצבא וחובת הגיוס מנויות בחוק יסוד : הצבא. ממנו נגזרים גם תפקידי ומטרות הצבא. בפשטות, זה חוק "על" שמחייב גיוס לצה"ל ולכן כדי למלא את תפקידי הצבא ניתן גם להגביל זכויות חוקתיות של מי שגוייס ולהתנות עליהן כדי למלא את משימות הצבא - אך וגם הגבלות אלו יעשו רק במידה שאינה עולה על הנדרש . חייל גם בשירותו הצבאי אינו אדם נטול זכויות. הוא אדם עם זכויות מוגבלות וזאת רק כדי למלא את תפקידי הצבא.
 
אין חולק שכפיית אכילת כשר לפסח ואיסור אכילת חמץ – מהווה הגבלת זכויות ומתנה על זכויות המשרת מעבר לנדרש ממהותו ומאופיו של השירות.
 
אין בין איסור אכילת חמץ ו/או מניעת אכילת חמץ ולא כלום לבין מטרות הצבא וחובת מילוי תפקידו של חייל בצה"ל.
 
ומה באשר לאלה שמסיבות בריאותיות או סתם קיבה רגישה מנועים לאכול מצות או חייבים באוכל מיוחד שאינו בהכרח "כשר לפסח"?.
 
ויחד עם זאת, ישנו פן נוסף לאיסור אכילת חמץ בבסיסים. מניעת הפגיעה האפשרית ברגשות הדת של חיילים דתיים ו/או שומרי מצוות.
פן נוסף שהעלו "המומחים" עמם התייעצתי הוא שיוויון בין כלל חיילי הצבא. ואולם, אני דוחה טענה זו, שכן לא בונים שיוויון בחוסר שיוויון אפילו של מיעוט. בהנחה לשם הדיון כי מספרם של החיילים שאינם שומרים כשרות או את מצוות חג הפסח הוא זניח מכלל החיילים המשרתים בצה"ל, הרי גם מיעוט הוא בעל זכויות . שוויון אינו כפיית רצון הרוב על המיעוט בהיבט דת ואמונה שכן יש חובת חופש בחירה באלה על פי חוק וחופש הבחירה הבסיסי בזכויותיו של הפרט משתרע הוא גם בבחירה חופשית מה בוחר אותו פרט לאכול.
 
חופש הבחירה באמונה ודת היא זכות חוקתית - אך כך היא גם הזכות לחופש מדת. אכיפת הפן הדתי תופס לו אחיזה רבה בצבא לשמירת זכויות החיילים המאמינים והדתיים ואף יש מקצועות כגון סמלי דת,משגיחי כשרות,רב צבאי ועוד - כל אלה מול העדר איזון לשמירת זכויותיו של החייל החילוני .
 
לכן נדרש האיזון הנכון שאין בו הגבלת זכויות חוקתיות של חילונים שלא לצורך דרישות השירות - ואין בו פגיעה ברגשי דת של אחרים.
 
אגב, גם ביום כיפור לא ניתן לחייב חיילים שאינם רוצים בכך לצום. ביום כיפור מחוייב צה"ל לספק מזון למי שאינו צם. אז מה לגבי פסח ?
 
אז מה ניתן לעשות כדי לאזן בין כל הערכים והאינטרסים  :
 
סבורני שעל צה"ל לאפשר לכל חייל שירצה בכך לאכול כל שיבחר מחוץ לשטח המחנה/הבסיס. אם זה באמצעות הבאת מזון לבחירתו ע"י הוריו ואם זה במקומות בהן הבסיסים סמוכים לישובים – ע"י הבאת מזון ו/או הזמנת מזון לא כשר אל מחוץ למתחם הבסיס. מחוץ לבסיסים/מחנות – אין תוקף לפקודות ולהוראות החוק ואין כל עבירה מצד פלוני.
 
שביל הזהב שלא יהיה בו פגיעה חוקתית הוא זה ששני ערכים מקבילים : זכויות חוקתיות מחד ואי פגיעה ברגשי דת מאידך – ידורו בכפיפה אחת מבלי שאלה יפגעו באלה. יש להפנים כי השירות בצה"ל אינו מקנה זכות לפגיעה בדיעות המשרתים, אמונתם וחופש הבחירה לנהל חייהם כפי שיבחרו. הזכות להגביל חירות נועדה לתכלית אחת : השירות בצה"ל ומילוי המשימות המוטלות על צה"ל ע"י הממשלה באמצעות חייליו. הא ותו לא.
 
ואולם, בכדי ליישם הזכויות שהוזכרו, על צה"ל להנחות מפקדים לאפשר בהתאם לדרישות השירות ולוח הזמנים, לחיילים אשר יבחרו בכך, את היכולת להפסקת אוכל על פי בחירתם גם לא בחדר האוכל אלא בסמוך ומחוץ לשטח הבסיס וכך ישמר האיזון החוקתי בין דרישות השירות הצבאי לבין זכויות חוקתיות לפי מטרת וכוונת המחוקק בהוראות סעיף 9 לחוק כבוד האדם וחירותו.

תגובות:
It's good to get a fresh way of looikng at it.
(HelloPrincess 14/11/2015)
1.
אכן מאמר נכון בצבא חושבים על דת יותר
(מורן 19/4/2011)
2.
אני סבור שלגבי אסירים פסיקת בגץ מוטעית. אמנם הם לא יכולים לצאת בקרבת בית הסוהר, אך ניתן לארגן גם בכלא מקום בו יוכלו לאכול חמץ. פסיקת בג"צ באה להקל על היכולת של שב"ס לאחידות בחן אסירים, אבל אני חושב שהיא מוטעית.
(מיכאל 1/11/2010)
3.
מאמר מעניין אך האם מסקנתך השתנתה בעקבות החלטת בג"ץ שלא לאפשר לאסירים שלא בני הדת היהודית אכילת חמץ בפסח?
(תומר בן חמו, עו"ד 3/7/2010)
4.
פרוט מבחן,חשוב,נבון,מעמיק ונדרש....תודה רבה.
(4U 21/4/2010)
5.
כל הבסיסים אוכלים פיתות ומכניסים אוכל לא כשר
(יורם 1/4/2010)
6.
הוסף תגובה