חשוב ביותר ובלעדי: בג"צ 266/05 יוסי פילנט נ' סגן הפרקליט הצבאי הראשי בהחלטה תקדימית וחריגה (הערב 12.01.05 בשעה 20:00) - כב' השופטים אליקים רובינשטיין ואדמונד לוי, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט מישאל חשין, שנותר בדעת מיעוט - החליטו על ביטול כפול: הן של פסק-דין המשמעתי ששלח את החייל ל- 28 ימי מחבוש, והן של החלטת סגן הפרקליט הצבאי הראשי, אל"מ דני עפרוני, שלא לבטל את ההליך הבלתי חוקי. פסק הדין - משמעותו היא שינויים מרחיקי-לכת בהליך המשמעתי שהיה מקובל עד עתה בצבא:
1. קצין שיפוט שהרשיע חייל בהליך משמעתי, חייב לנמק את החלטתו בכתב. גם אם החייל כפר באשמה אך לא פירט - חייב הקצין לבחון את הראיות שבפניו באופן עצמאי.
2. סטייה מן העקרונות האמורים - תביא לביטול פסק הדין. למעשה, בית המשפט העליון מעביר מסר חד-משמעי לפרקליטות הצבאית: אם לא תבטלו פסקי-דין משמעתיים שנפלו בהם הפגמים הנ"ל - אנחנו נבטל.
3. טופס 630 הינו פסול במתכונתו הנוכחית - ואת זאת אומר מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה ! ספק אם הפצ"ר יוכל להתעלם מאמירותיו.
4. על קצין השיפוט לערוך פרוטוקול של המשפט.
5. יש לוודא כי קוימו זכויות החייל לעיין, במקרים המתאימים, בכל הראיות שנגדו ולהיוועץ בעו"ד לפני המשפט.
לא נסתיר, כי בטרם הגשת העתירה התייעץ בא-כוח העותר עם צוות "הקשב" בהיבט חוקיות התנהלות ההליך המשמעתי. אם כך, זו הפעם השנייה (ראו מקרה) שבה ידע "הקשב" לזהות פגם בולט בשיקול דעתה של הפרקליטות הצבאית, המצדיק התערבות בהחלטותיה, ולראיה: הפצ"ר וסגנו, כראשי המערכת, סופגים ביקורת נוקבת מפי בית המשפט העליון, אשר נאלץ לקחת לידיו את המושכות - נוכח כישלונם בהפעלת סמכויותיהם.
גם כאן, קצין השיפוט לא קיים את הוראות החוק, והמשפט הוכרז כלא חוקי. לפיכך, מומלץ לכל חייל וחיילת לעיין בהוראות ובתיקונים החדשים לחוק שהובאו לידיעתכם כאן באתר (לחץ כאן; ראו את התיקון החדש לחש"צ; וראו גם הפ"ע)
דעתנו : -
יש ונדמה כי שופטי בית המשפט העליון הם המעוז היחיד השומר על ערכי הצדק והמשפט במדינה - ולא בכדי. כאשר מרוב להיטות למצות את הדין, יש מי שאינם זוכרים שהמטרה לא תמיד מקדשת את האמצעים. ללמדנו, כי משפט צדק אינו קשור אפילו בטיב העבירה... הזכות להליך חוקי וצודק היא ערך עליון, גם במקרים שהענישה ראוייה.
אף כי אנו מסתייגים לחלוטין ממהות העבירה, אם אכן נעברה, ולא נוקטים שום עמדה לגופו של העניין שבגינו הועמד יוסי פילנט לדין - אנו סבורים שנכון היה לפנות לבג"צ בעתירה עקרונית, נוכח הפגמים המשפטיים שנפלו בהליך. זאת, משלושה טעמים עיקריים: האחד, בשל ההתעלמות בהליך מהוראות ברורות בחוק, לרבות תיקון 49 לחש"צ. השני, בשל העקרון לפיו לא יעלה על הדעת שהפרקליטות הצבאית תעודד אי קיום החוק בכך שאף לאחר שהובא הדבר לידיעתה, עושה עצמה כמי שאינה מבינה את המצב המשפטי, ובמקום להורות על ביטול ההליך, מגינה בחירוף נפש על ההחלטה המקורית. השלישי, כיוון שבהליך בו נשללת חירותו של הפרט או שיש חשש כזה, חובה להקפיד בכל זכות חוקתית או דיונית כאחת, כ"בקוצו של יוד" - שמא יפגעו כללי הצדק האוניברסליים. כך גם דעתו של עו"ד שי גלילי, אשר ייצג בעתירה זו.
אין להתעלם מן המסר שבפסק הדין: עד עתה, החלטות הפרקליטות הצבאית שבדקה האם הליך השיפוט התנהל כדין, התמקדה בתוצאות ההליך ובבדיקת טופס התלונה (ט' 630) - לאו דווקא בנימוקי ההחלטה של קצין השיפוט. בהעדר נימוקים, בחינת הראיות ושקיפות ההליך שרק בכוחם להוביל להחלטה ראוייה של קצין השיפוט - לא היו בידי הפרקליטות הצבאית הכלים הנדרשים לקבוע אם הליך התנהל כדין, פרט לאופיו הפרוצדורלי. מכאן עולה, כי גם הפרקליט הצבאי הראשי וסגנו לא ראו צורך מיוחד לבקש לעצמם כלים שעל-פיהם יכולים הם להפעיל את הסמכות לבטל הליך שנפל בו פגם מהותי.
פרט חשוב נוסף העולה מפסק הדין: בית המשפט העליון עשוי להסכים לדון בעתירה, גם אם הוגשה ללא תצהיר העותר - במקרים בהם יש בעייה של דחיפות ונמנעה פגישה בין עו"ד ללקוח בזמן סביר על מנת להחתימו על תצהיר שכזה.
אנו ממליצים לקרוא ולדעת את פסק הדין בבג"צ 266/05 : (לחצו כאן לנוסח העתירה שהוגשה) (לפסק הדין המלא)
|
הוסף תגובה