תיקון 33 לחוק השיפוט הצבאי הטיל חסיון על התחקירים. המטרה לכאורה ראוייה והיא לאפשר ביטוי חופשי של חיילים על שאירע באירוע המהווה נושא לתחקיר. ואולם, מי בציבור יודע אם מאירועים קשים בהם נפגעו או נהרגו חיילים הוסקו מסקנות. מה קרה למפקדים שנמצאו אחראים במחדל או ברשלנות? האם ממשיכים לפקד? ומה עם השקיפות? האם אין זכות לציבור שבניו ובנותיו מצויים בשירות או לפני גיוס לדעת האם יושמו מסקנות ממצאים שמעידים על מחדל? מי בצה"ל שוקד על בדיקת יישום מסקנות ממצאי תחקירים? גם תיקון 44 לחוק שהתקבל ב2.2.04 לא מביא עמו בשורה בעניין לציבור. הצעת חוק לתיקון זה מיום 29.12.03 נותרה בגדר הצעה.
חיילים שהיו עדים לאסונות, ענו לשאלת "הקשב!" כי לא יושמו מסקנות כראוי מממצאי מחדל לו היו עדים. אחותו של חייל שנהרג בצה"ל עשתה עבודת סמינריון על היבט אחד הנוגע לתחקירים בצה"ל ונביאה לידיעת החיילים כאן בקרוב. בימים אלה, אנו פונים לסטודנטים למשפט, פסיכולוגיה ותקשורת בהצעה לבחור כנושא לעבודת סמינריון את בחינת היבט התחקירים בצה"ל ב10 השנים האחרונות - מי ואיך מתחקר, מה ההמלצות בנוגע לאחראים למחדלים והאם קיימת בקרה על יישום המסקנות. אנו פונים בימים אלה לצה"ל ונבקש תשובות בדבר אופן ודרך פעולת צה"ל ליישום המסקנות. אנו נחושים לסייע במניעת עוד מחדל או טעות או תאונה או תקלה שניתן לחזותה ...לחסוך את הצורך בתחקיר לאסון הידוע הבא...כמו המחדל הזה מהיום (2.3.04) שלמזלנו נגמר בטוב. "ynet" ראויים לכל שבח על חשיפת המחדל החמור.אפילו דוברת צה"ל השיבה הפעם כראוי.
אנו עושים בימים אלה בתחום זה כדי לוודא כי אין ליקויים בהסקת המסקנות. ממצאים אלו נביא לדיון בפני השדולה בכנסת למען חיילי החובה. התיקון לחוק השיפוט הצבאי לא נדרש כדי לחסות על האופן בו צה"ל מיישם ומסיק מסקנות מכשלים ואין הוא נועד לאפשר חסיון למי שאחראי למחדלים. התיקון נועד לאפשר גילוי האמת כדי לתקן ליקויים. אנו סבורים כי יש ליקויים שלא תוקנו, ואנו מודים לחיילים שמביאים זאת לידיעתנו. לא מדובר רק במידע שיש בו משום אפשרות ממשית לסיכון חיים - אלא נושק הוא גם לתחום של הקפדה על כללי המינהל התקין ושקיפות מעשי הרשות. אין לנו כל עניין בפרטים שיש בהם חלילה סוד צבאי.
ניתן לקבוע בבירור כי הסקת מסקנות בעקבות אירוע בו קופחו חיי אדם , אופן הטיפול באחראים למחדל או הרשלנות שהביאו להתרחשות אירוע שכזה, יישום המסקנות לבל יחזור אירוע זהה או דומה על עצמו, הם ערכים בעלי עניין ואינטרס ציבורי וזכאי כלל הציבור לקבלת מידע בתחום זה. נשאלת שאלה כבדת משקל מדוע נזקקה הפרקליטות הצבאית ליוזמה לתיקון של החוק? זאת, במיוחד כאשר אין לפרקליטות שיקול דעת בלעדי לנקוט באמצעים משפטיים ואין בידייה לעקוב אחר יישום המסקנות או לחייב יישומן.
הטלת החסיון על ממצאי התחקיר סביר להניח כי פגע קשות באמינות ואמון הציבור במערכת הצבאית. ובמיוחד מצד המשפחות השכולות. צה"ל "התעשת" והבין זאת ולכן היתה כוונה לתקן תיקון 44 לחוק השיפוט הצבאי אשר נועד לאפשר לרמטכ"ל לפרסם את סיכום ממצאי התחקיר לפי שיקול דעתו . ואולם לא התכוונו לפרט את המסקנות ולא מה נעשה כדי ליישמן. ביום 2.2.04 התקבל תיקון 44 לחוק השיפוט הצבאי - אולם נושא ממצאי התחקירים לא הוזכר כבהצעת החוק ולא נכלל בתיקון זה .
גם כיום צה"ל אינו רואה למרחוק. זכות הציבור לדעת אינה באה על סיפוקה רק משום פירסום סיכום קצר של הממצאים באותם מקרים בודדים שהרמטכ"ל יבחר לפרסם - אלא ובעיקר לציבור עניין מה הלקח שנלמד מממסקנות העולות ממצאים אלה. ומה נעשה כדי לוודא יישומן. ועל כך, כיום, אין שום מענה. לא יזום ולא בחוק. ואין זכר לכך אפילו בתיקון 45 שהתקבל גם הוא לפני חודש - זכות הציבור לדעת וחובת הרשות הציבורית למסור המידע. ראו בעניין זה פסק דין חשוב (ר"ע 8282/02).(ראו ההחלטה בפסק דין זה מיום 13.11.03)
אנו נעסוק בכך בהרחבה ונביא לידיעת ההורים והחיילים את תשובת צה"ל. נאמר כבר עתה : נדרוש סימוכין ובסיס עובדתי לכל פרט בתשובת צה"ל. לא נסתפק בתגובה לקונית של דובר צה"ל. חובת הראייה כלפי הציבור - במקרה זה מוטלת על צה"ל ואנו נבחן ונלמד מתוכן התשובות אם צה"ל עמד בחובה זו.
תדמיתו של צה"ל חשובה ביותר בעיננו ונהיה מאושרים לדעת שהכל נעשה כשורה ולבשר זאת להורים ולחיילים.
|
