אחד מפסקי הדין הבולטים של בג"צ, ניתן ביום 12.12.06 בשלוש עתירות – שתיים של משרתים בשירות בתי הסוהר (רופא ומנהל כלא) ואחת של של מהנדסת במשטרה. בשלוש העתירות העלו העותרים טענה כי הוצאתם לגמלאות בגיל צעיר פוגעת בזכויותיהם ומפלה אותם מול כלל עובדי המדינה היוצאים לגמלאות בגיל 67. בג"צ החליט לאחד הדיון בשלושת העתירות ולדון בהן בהרכב של שבעה שופטים בראשם הנשיא(בדימוס) אהרון ברק. ההחלטה ניתנה כאמור, באיחוד שלושת העתירות : בג"צ 10067/02,7840/03,9613/03 .
גיל פרישה חובה שנקבע בשב"ס ובמשטרה כיום - מקסימום 57. עשר שנים פחות מגיל הפורשים משירות המדינה לגבי כלל המשרתים וללא אבחנה בסוג ואופי התפקיד.
על אף שגיל הפרישה משירות הקבע יהיה בקרוב 45 ללוחמים ו55 לשאר המשרתים ועל אף שהפרישה מצה"ל נעשית לפי חוק שונה מזה של סוהרים ושוטרים, בג"צ קובע קביעות עקרוניות אשר ישפיעו על כלל המשרתים בקבע. בג"צ אינו מקבל כללי אפליית עובדים בגופים בטחוניים כמובן מאליו.
בג"צ קבע לבטל את ההוראות במשטרה ושירות סוהר לפיהן מחוייבים לפרוש כל המשרתים בגופים אלה בגיל 57. בג"צ קובע כי מי שמועסק ע"י המדינה ולא משנה באיזה מוסד ממוסדות המדינה יחולו עליו כללי גיל פרישה שווים. בג"צ דחה את נימוקי המדינה כי בשירות בטחוני המצב שונה ולכן אין שיוויון. בג"צ קובע כי לא אופי השירות אלא סוג התפקיד רלוונטי לגיל הפרישה. אחרת זו אפלייה אסורה. תוך 18 חודש יש לקבוע נוהלי פרישה חדשים בצבא ובשב"ס.
העובדות בקצרה בבג"צ(מאוחד) : 10076/02,7840/03,9613/03
שלושת העתירות הוגשו בשל כך שהעותרים חוייבו לסיים שירותם. טיעוניהם הם שהם מופלים לפי חוק שירות המדינה (גימלאות) לעומת כלל העובדים בשירות המדינה אף שבסוג התפקיד חבריהם בשאר משרדי הממשלה מועסקים עד גיל 67 כיום.
לפיכך טענו כי חיובם לצאת לגמלאות בגיל פחות מזה אינה חוקית כאשר המדיניות היא לגבי כולם בשירות במשטרה ובשירות סוהר לצאת לגמלאות בגיל אחיד. עוד טענו כי בגיל זה יקשה עליהם למצוא תעסוקה וגיל 57 הוא גיל שעדיין יש באפשרותם להמשיך ולעבוד. לפיכך, הם נפגעים גם כלכלית.
המדינה טענה בין השאר כי מדובר בעובדים במקומות עבודה קבועים וכי לגופים בטחוניים מאפיינים מיוחדים. מדובק בשירות שנעשה בתנאי לחץ נפשיים ופיזיים קשים. בעבודה במשמרות מסביב לשעון.
יש חשיבות לכושר של העובד לעירנות, לבריאות שהם רלוונטיים לגיל צעיר יותר משאר עובדי המדינה.
כן נטען כי יש חשיבות בתחלופה של עובדים וסטנדרטים שונים משאר מוסדות המדינה. המדינה אף טענה כי יש מן החיוב בפרישה מוקדמת וכי תנאי הפורשים בגופים אלה טובים מן המקובל במשק . מדיניות הפרישה המוקדמת מאפשרת לעובדים לקבל קיצבה גבוהה בגיל מוקדם ולהשתלב במקום עבודה חדש.
המדינה אף סבורה כי גיל הפרישה המוקדמת הנהוג צריך לחול על כלל המשרתים וגם על העובדים בתפקידים שאינם יעודיים כגון רופאים ומהנדסים.
כן נטענו טיעונים משפטיים שונים מדוע מותר לנהוג מדיניות הפרישה המוקדמת לפי החוק ובכלל זה בגופים בטחוניים בפרט. המדינה טוענת בסיכומה כי אין להחיל השיוויון שעל כלל עובדי המדינה על גופים בטחוניים כמו השב"ס והמשטרה.
המצב המשפטי בקצרה :
הוראות החוק החלות על הפורשים לגמלאות במשטרה ובשב"ס הן הוראות חוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב),תש"ל-1970. יצויין כי בשנת 2004 הועלה גיל הפרישה בכל שירות המדינה בשנתיים והוא כיום 67 ובמשטרה ושב"ס – 57 כאמור. חוק זה חל על כל המשרתים בשירות המדינה (להוציא צה"ל) ולגבי שוטרים וסוהרים הסעיפים הרלוונטיים הם סעיפים 73 ו81 לחוק זה. במסגרת סעיפים אלה ניתנה למפקח הכללי של המשטרה ולנציב שירות בתי הסוהר סמכות להורות על יציאתו של שוטר או סוהר לגימלה בגיל מוקדם יותר ובלבד שהגיע לגיל 55 (כיום לאור השינוי – לגיל 57).
שירות הקבע בצה"ל :
יציאה לגמלאות משירות קבע בצה"ל נעשית על פי הוראות חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל(גמלאות) (נוסח משולב) התשמ"ה-1985. בהוראות חוק זה לא נקבע גיל מקסימלי של 67 לפרישה בחוק, כך שגיל הפרישה הוא בבחינת מדיניות שקבע צה"ל (בדומה למשטרה ולשב"ס) בהתאם לפרק התוספות לחוק והוא גמיש אף מזה שבמשטרה ובשב"ס. עיקר ההוראות לפרישה משירות הקבע נקבעו בסעיפים 12 ו13 לחוק זה :
12. יציאת לקיצבה לפי החלטת החייל :
"חייל רשאי לצאת לקיצבה -
(1) לאחר עשרים וחמש שנות שירות קבע ;
(2) לאחר עשרים וחמש שנות שירות ובכללן לא פחות מעשר שנות שירות קבע , אם הגיע לגיל הקבוע לגביו, כהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בתוספת;
(3) לאחר עשר שנות שירות קבע אם הגיע לגיל ששים."
13. יציאה לקיצבה לפי החלטת הרמטכ"ל :
"חייל ששירת בשירות קבע שמונה שנים לפחות והגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק א' בתוספת, רשאי הרמטכ"ל להורות על יציאתו לקיצבה."
העקרונות שנקבעו בפסיקת בג"צ ועתידים להשפיע על גיל הפרישה משירות הקבע בצה"ל :
1. בג"צ קובע שכל מי שהמדינה היא המעסיק שלו חייב לראותו כשווה בין שווים ולכן על המדינה לנהוג בשיוויון כלפי כל עובדיה בכל שירות המדינה. לפיכך יש לראות את גיל הפרישה כגיל אחיד שהוא כיום 67.
2. אבחנה תיעשה בגופים בטחוניים רק בתפקידים שהגיל הוא רלוונטי למילוי התפקיד. כלומר, בתפקידים שלא ניתן לבצעם בשל גיל מבוגר של עד לגיל 67. בסוג תפקידים זה יש לאפשר פרישה מוקדמת . בכלל הוא שאין לחייב פרישה לפני גיל 67 אלא אם הגיל לא מאפשר המשך שירות ואם אין אפשרות למצוא תפקיד אחר לאדם שאינו יכול למלא תפקיד מסויים מחמת גילו.
עקרונות שנקבעו וחלים גם על צה"ל : (ציטוט עיקרי דברים מהחוק ופסק הדין)
בית המשפט קובע כי יש לבחון טיעוני העותרים ותשובת המדינה במסגרת חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.
סעיף 17 לחוק זה אומר כי דין המדינה כמעביד כדין כל מעביד אחר. קרי, כל מעביד נאסר עליו להפלות בין עובדיו וכך גם על המדינה. צה"ל מחוייב אף הוא בהוראות חוק זה. הכלל מצוי בלשון סעיף 2 לחוק :
"2. איסור הפליה
(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון או היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות
מקצועית;
(5) פיטורים או פיצויי פיטורים;
(6) הטבות ותשלומים הניתנים
סעיף 2(ג) קובע סייג לאפלייה וזה לשונו :
(ג) אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה".
3. השופט אהרון ברק: "ציפייתם הסבירה של העובדים ביחידות השונות היא ליחס שוויוני, בהיותם עובדיה של מדינת ישראל. המדינה חבה חובות כלליות של סבירות, הגינות ושוויוניות כלפי כל אזרח (ראו: בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר-אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1) 289), קל וחומר שהיא חבה חובות אלה כלפי כלל עובדיה. אכן, לעניין איסור ההפליה שלפנינו, המדינה היא גוף אחד. היא ה"מעביד" על-פי סעיף 2..."
4. "...אמת, השב"ס והמשטרה הם גופים מיוחדים בקרב שירות המדינה. משימותיהם מורכבות ולא אחת חריגות באופיין ובדרישות שהן מטילות על המשרתים בשורותיהם. הן עשויות לחייב כושר גופני מוגבר, עירנות מיטבית, שעות עבודה רבות ובלתי-סדירות, ויכולת עמידה בלחץ ובמתח. יתר על כן, מרבית המשרתים בשב"ס ובמשטרה - ובכלל זה בתפקידי מטה או בתפקידים של מומחיות מקצועית ייחודית (דוגמת רופאים או מהנדסים) - נדרשים לעתים להפעיל את סמכויות האכיפה שלהם או לספק תגבור לכוחות המבצעיים. מאפיינים אלה אמנם מבטאים את ייחודם של השב"ס והמשטרה (ואפשר של גופים ציבוריים נוספים שאינם נדונים בענייננו), אך אין בהם כדי לחסן את הגופים הללו - שמעל לכל הינם זרועות של המדינה - מן החובה לנהוג שוויון בעובדיהם, ביחס ליתר עובדי המדינה. המאפיינים הייחודיים לשב"ס ולמשטרה יבואו לידי ביטוי בבחינת "אופיים או מהותם של התפקיד או המשרה..."(ההדגשה לא במקור)
5. "...מדינת ישראל היא מעבידתם של העותרים,אינה רשאית להפלותם מחמת גילם...". בית המשפט מפנה לקביעות קודמות שלו בעתירה עקרונית וחשובה :
דנג"ץ 4191/97 רקנט נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(5) 330, 342 (פסק דין מנחה ומחייב ).
6. בית המשפט קובע כי גיל הוצאה כפוייה לגמלאות ללא אבחנה וללא שימצא בסיס בשל אופי תפקיד או משרות, מהווה אפלייה. עוד קובע בג"צ כי על המדינה הנטל להוכיח כי הוראתה להוציא עובד בשורותיה לגמלאות בגיל מוקדם מגיל 67 היא מחייבת בשל אי יכולת למלא תפקיד או משרה מחמת גיל. רק במקרה שהגיל רלוונטי ליכול למלא תפקיד או משרה ספציפיים, אין זו אפלייה לחייב פרישה מוקדמת.
7. בג"צ רואה אפלייה אסורה גם במקרים שהחוק מאפשר פרישה בגיל מינימום לקבוצות עובדים בשירות המדינה (גם בצה"ל למשל), כאשר המעביד מסרב לאפשר המשך שירות עד לגיל המקסימלי של כלל עובדי המדינה :
"...הצמדת גיל הפרישה למינימום המותר על-פי חוק הגימלאות מעוררת את החשד שהמשיבים אינם מעוניינים כלל בעובדים מבוגרים בשורותיהם, ללא קשר לכישוריהם ולתרומתם האפשרית, ולכן נוצל "פתח המילוט" הראשון שהקנה המחוקק כדי לסיים את העסקתם של עובדים שאינם צעירים עוד. זהו סוג התופעות אותן בא חוק שוויון ההזדמנויות למנוע. אמת, אפשר גם שבחירת המשיבים להיצמד לגיל הפרישה המינימאלי שהותר להם בחוק הגימלאות נובעת משיקולים כנים של טובת השוטר או הסוהר כפי שזו נתפסת בראייתם. אך בכך אין תשובה ראויה לאותם שוטרים וסוהרים העומדים מופלים מול חבריהם משירות המדינה, הפורשים עשור שנים אחריהם. "אכן, הפליה אסורה עשויה להתקיים גם בהעדר כוונה או מניע של הפליה מצד יוצרי הנורמה המפלה".
תוצאת פסק הדין :
"התוצאה היא כי הנוהל הפנימי הקיים בשב"ס ובמשטרה, המורה על הוצאה כפויה לקצבה בגיל 55 (כיום 57) לשוטר או סוהר ששירת עשר שנים, דינו להיבטל."
בשל ההשלכות הנובעות מכך ולצורך קביעת "מדרג פרישה" המתבסס על אופי התפקיד והמשרה, הוראת הביטול תיכנס לתוקף בתום 18 חודשים.
לסיכום :
גיל הפרישה המקסימלי לפי יפרשו כל העובדים בשירות המדינה יהיה החל מעוד 18 חודש גיל 67.
ניתן יהיה לחייב יציאה לגמלאות מוקדם יותר רק אם אופי המשרה והתפקיד רלוונטיים לגיל העובד. וגם אז משלא נמצא מקום להעסיק העובד בתפקיד אחר שאינו מאופיין ברלוונטיות לגיל.
נראה שגם בצה"ל יחול שינוי המתבקש מפסק הדין. הכלל יהיה כי בכל המקצועות הזהים לאלו הנהוגים בשאר משרדי הממשלה (לדוגמא : משפטנים בצבא, רופאים,מהנדסים,מתכנתים, מקצועות מדעיים וניהוליים ועוד) לא ניתן יהיה לחייב לפרוש לפני גיל 67 – גיל הפרישה של כל מי שהמדינה הינה המעסיק שלו. אחרת יהיה בכך לכאורה, משום אפלייה אסורה.
לאור זאת, גם בצה"ל יונהג - כך יש להניח – מדרג פרישה לפי תפקיד. לדוגמא : גיל פרישה אחד ללוחמים וגיל פרישה שונה לשאר שעיסוקם כזה הקיים גם בשאר משרדי הממשלה ויחידותיה.
*קישור לפסק הדין המלא(לחץ כאן)
|
