חשוב ביותר לידיעת החיילים - ערעור פלילי 5121/98 : טור' רפאל יששכרוב נגד התובע הצבאי הראשי .
בית המשפט העליון בהחלטה תקדימית המשתרעת על פני 95 עמודים, "משנה סדרי בראשית" בכל המשפט הפלילי באשר לקבילות ראיות אשר תשליך על הדין הפלילי והמשמעתי בצה"ל. ביום 4.5.06 , ניתנה החלטה בהרכב של 9 שופטי בית המשפט העליון (ברוב 8 ), בערעור שהגיש חייל (אז בשירות סדיר) בשנת 98 כנגד התובע הצבאי הראשי ואחרים על הרשעתו תוך פגיעה בזכויותיו החוקתיות. (לשכת עורכי הדין בישראל והסניגוריה הציבורית, נטלו חלק בגיבוש הפסיקה כ"ידידי בית המשפט").
פסק הדין מעביר ביקורת על פגיעה בזכויות החייל הנאשם בחקירתו ביודעין ואי כיבוד הנחיות הצבא אותה עת (כיום זה החוק) מצד חוקר מצ"ח לאפשר לו היוועצות עם עורך דין טרם חקירתו. (המקרה אירע ב17.12.1996 ).
שנה בלבד לאחר ביקורת בית המשפט העליון על התנהלות סדרי הדין המשמעתי בצה"ל במקרה החייל יוסף פילנט (ראה כאן) – ושבעקבותיה שונו סדרי הדין המשמעתי , שוב ביקורת על העדר הקפדה על סדרי הדין ושמירת זכויות חיילים בצה"ל, כשלא ניתנה זכות היוועצות עם עורך דין - (והפעם ע"י חוקר מצ"ח) - מה שהביא הפעם את בית המשפט לקבוע כללי יסוד לענין קבילות הראיות - הודאת נאשם במשפט הפלילי בישראל.
למען ההגינות יאמר כי המצב כיום טוב יותר מאשר בעת האירוע נושא הפסיקה האחרונה, אולם ראוי לציין כי לא מעט מזכויותיו החוקתיות של הפרט בישראל מושתתות על החלטות בית המשפט העליון מתוך הקורה בצה"ל ויש באלה ללמד על התפתחות הפסיקה החוקתית בישראל. שנת 1994 היוותה נקודת המפנה החוקתית בצה"ל אשר השפיעה כאמור על זכויות הפרט במדינה. הפסיקה הבולטת : בג"צ החיילת אליס מילר בעניין שיוויון הזדמנויות, בג"צ החייל שגיא צמח בנושא חירויות הפרט – שתי החלטות בהרכב 11 שופטים (לחץ לפרטים ולסקירת הפסיקה החוקתית).
בשל היקפו, אנו עדיין לומדים את פסק הדין החדש ונביא פרטי המקרה ואת עיקרי הפסיקה בהקדם.
ואולם, ניתן לומר כי החל מהיום, בכל מקרה שחייל מובא לחקירה בגין עבירה פלילית, (ואפילו נפקדות ועריקות) חובה להקפיד לאפשר לו התייעצות עם עורך דין לפני החקירה בין אם יועמד לדין בבית דין או בהליך משמעתי.
המסר העקיף שבפסק הדין : ראיות הנסמכות על הודאה בלבד של חייל (וכל נאשם במשתמע) לא בהכרח יביאו להרשעתו.
על התביעה להוכיח שני תנאי סף: האחד - שההודאה נמסרה מרצונו החופשי של החייל ולא השפיעו עליו,איימו עליו או הבטיחו לו כל מיני הבטחות ובאמצעותם הושגה ההודאה. השני - משקלה של ההודאה - איזה משקל אמון בית המשפט או בית הדין יתן להודאה זו כדי לוודא גם כשההודעה מרצון חופשי, שהנאשם לא מודה סתם או במה שלא חטא.
הדבר מחייב את התביעה הצבאית לשקול מחדש אם על סמך הודאה בלבד ללא כל הוכחה נוספת (וחיצונית לדברי הנאשם) יש בכלל טעם להחליט להעמיד לדין - כפי שנהגה עד כה - או אולי רצוי לאמץ המדיניות הנהוגה במערכת התביעה האזרחית, לפיה רק הודעה, אין בה די ראיות להעמדה לדין.
לדעתנו זכות ההיועצות עם עורך דין קיימת גם בדין המשמעתי ולכן על קצין השיפוט בכל דיון שמובא לפניו חייל שהועמד לדין, החובה חלה עליו להודיעו זכות זו. שכן, בד"כ מובא חייל לדין בפני קצין שיפוט ללא חקירה קודמת ולכן, הפעם הראשונה שיש להודיעו על הזכות היא בבואו בפני קצין השיפוט לפני שהחייל משיב לאשמה.
לידיעתכם : - אם ההחלטה להעמיד לדין משמעתי היא של הפרקליטות הצבאית ולא החלטת מפקדים, חובה לאפשר היוועצות עם עורך דין לפני המשפט (ראו עוד פרטים).
בהקדם נעביר כאן את עיקריו של פסק הדין בעניין יששכרוב הנ"ל. לקריאת פסק הדין מלא לחץ כאן.
|
