עד לפני כמה חודשים, היה ר' בחור בריא, לוחם בצנחנים. הוא נבחר לעבור קורס מכ"ים של חי"ר בבסיס ביסל"ח שבדרום. באחד האימונים בקורס, קיבל ר' מכה חזקה בחזה אשר ממנה נפל והתעלף. הוא הובהל אל המרפאה בבסיס. כששב להכרה התלונן על כאבים עזים בחזה וקוצר נשימה. רופא שבדק אותו, קבע כי "מצבו הרפואי תקין" ונתן לו כדורים נגד כאבים. הרופא המליץ כי יופנה לעשות צילום חזה, במקום להחליט על פינוי לצילום בדחיפות. אולם רק לאחר כחודש של תלונות חוזרות על כאבים , נשלח למרפאת חר"פ דרום.
 שם ביצעו צילום חזה והוברר כי יש סכנה לחייו . מייד הובהל באמבולנס לבי"ח סורוקה, שם הוכנס לחדר הלם לרפואה דחופה והרופאים שם הבחינו במצב של "התמוטטות הריאה ומצב חירום של "חזה אויר" – פנאומוטורקס (בהגה הרפואית) אשר החל ללחוץ על הלב ויש צורך מיידית לנקז האויר שנכנס לחזה. בחדר ההלם הוכנס צינור אל תוך החזה לניקוז האויר ולאחר מכן נותח כדי לטפל בריאה שנפגעה.
לאחר אישפוז של שבועיים , נשלח ר' לביתו למשך חודשיים להחלמה. בבדיקות CT במשך כארבעה חודשים לאחר שחרורו מבית החולים, הוברר כי נפגעה הריאה ותיפקודי הריאות אינם תקינים. ועדה רפואית הורידה לו הפרופיל ל...24 מקרבי. הוברר שנותרה נכות . כן נאסר עליו לבצע כל פעילות גופנית, צלילה או טיסה. לאחרונה (לאחר שבעה חודשים) ולבקשת ר' , נבדק שוב ע"י ועדה רפואית בבי"ח 10 בחיפה ושם הוחלט להעלות הפרופיל ל...45.
השיבוץ החדש - "מוצלח" כמו הטיפול הרפואי הראשוני :
עוד קבעו רופאיו כי חייב להיות כל הזמן תחת השגחה בשל הסכנה של קשיי נשימה. אך בכך לא תמה הפרשה. בנוסף למצבו הרפואי כמתואר, ר' נשלח לבקו"מ להצבתו מחדש. שם מישהו סבר שהתפקיד שהולם למצבו הוא לחלק צווי נפקדות לבתי חיילים נפקדים בכל צפון הארץ. כך, ר' סוחב עצמו מעיר לעיר באוטובוסים, במזג אויר חורפי או חם, נאלץ ללכת מרחקים ברגל בישובים מרוחקים בצפון הארץ אשר בהם התחבורה לא סדירה או מגיעה רק לכביש הגישה לישובים, לחפש ניפקדים ולמסור להם ביד צווים. להזכירכם, בסיסו הוא הבקו"מ, למרות שר' מתגורר בחיפה.
הוא "מסתדר" בטרמפים ומבצע הליכה רבה, למרות שהוא בסיכון לאור תופעות של קשיי נשימה ולאחר שנאסר עליו כל מאמץ...הוא גם צריך להיות תחת פיקוח (זוכרים?) כמצוות הרופאים היה וחלילה יאבד נשימה - זאת, כדי שניתן יהיה לפנותו מייד לבית חולים. כבר קרה שיצא בבקר לסבב ישובים בכל צפון הארץ וחזר לקראת חצות לביתו בחיפה.
מעבר לכך, מממן ר' את הכלכלה שלו (אוכל,שתייה) מכיסו כי לא ניתן לו אישור לדמי כלכלה. בשל סוג המשימה וכדי לחסוך נסיעות מיותרות למרחקים, לפני יציאה, מאמת ר' כתובות הרשומות בצווים באמצעות הטלפון – על חשבונו כמובן.
גם בקשתו לחתום על נשק אישי בשל כך שהוא מצוי בדרכים לעיתים גם בשעות החשיכה בישובים מרוחקים בצפון ולעיתים ממתין לבדו לאוטובוסים בשעות אלה – עדיין לא נענתה.
ביקשנו מר' השלמת פרטים ובכוונתנו לפנות ללשכת הרמטכ"ל ולשאול שאלה תמה : האם במצבו הרפואי זה התפקיד הראוי בניגוד לחוו"ד רפואיות האוסרות עליו כל פעילות גופנית והאם יש בצה"ל למישהו מענה אם חלילה יהלך לבדו ברגל באחד השבילים המובילים אל ישובים מרוחקים כמו מושבים או קיבוצים או המצפים ואפילו בתוך עיר בצפון וירגיש ברע או יתקוף אותו קוצר נשימה – מי יזעיק עזרה במועד וידאג לפינויו המיידי לבי"ח "קרוב"? ומי – כן, מי – ישא באחריות לתוצאות אם חלילה יקרה לו משהו ?
ר' , כיום שבר כלי לעומת מצבו לפני 7 חודשים, מתמודד כיום עם תוצאה של טיפול רפואי לקוי ו/או מאוחר וגם מתאמץ להתמודד עם שיבוץ תמוה ולא מובן.
באשר למצב הרפואי, נראה כי אין סיכוי שיחזור למצבו לפני האירוע. אך אולי - מישהו שם בבקו"מ במדור שיבוצים יקרא בכל זאת את הכתוב כאן ויתעשת מבלי שאנו נתערב בפנייה לפיקוד הצבא? אולי נשאר בכל זאת בצה"ל ולו תפקיד אחד קל"ב ושאינו דורש מאמץ המתאים יותר לנסיבותיו הרפואיות האישיות של ר' ? אם ימצא כזה איש במדור שיבוצים, יפנה נא אלינו ונעביר מייד פרטיו של ר' כדי שיטופל ענינו. ואם לא ימצא, אנו ניזום הפנייה מייד לאחר סיום בירור שביקשנו מר' כדי שנוכל לסייע לו. אנו אף הפננו את ר' להתחלת הליך של תביעה משפטית בענינו ובנכותו.
ובנימה פסימית משהו לעת הזו, אנו מקווים ששוב, העברנו גם מסר לרופאים הצבאיים. לא הכל פותרים ב"אקמול". ר' היה במצב אמיתי של סכנת חיים. ונותרה נכות. אסור שמקרה דומה יחזור על עצמו. על רופא השומע תלונה אשר אין ביכולתו לבדקה באמצעים העומדים לרשותו בבסיס, להפנות מייד וללא דיחוי לגורם מקצועי כדי שמקרה שכזה לא יקרה עוד לעולם. מה יש לרופא כזה להפסיד אם יתברר כי זו "אזעקת שווא" לעומת הסתכנות באסון אם יתברר - כמו במקרה של ר', כי "המכה" היא לא עוד ...סתם מכה .
|
