הדפסה
שלח לחבר
עבור לתגובות
הוסף תגובה
|
|
האם לשכת דוברת צה"ל נלחמת בחופש הביטוי ?
(21/3/2005)
|
"אין מחלוקת כי זכויות האדם המוגנות בחוק היסוד הן גם זכויותיו של החייל. המדים אינם חוצצים בין החייל לבין זכויות האדם החוקתיות" – דברי נשיא בית המשפט העליון כב' השופט אהרון ברק בבש"פ 3513/95 רב"ט אלון שרגאי נ' התובע הצבאי... "...זכות הגישה לאמצעי התקשורת האלקטרונית והכתובה מבטיחה כי חופש הביטוי כעיקרון יסוד בחברה דמוקרטית יוגשם הלכה למעשה..." – כב' השופט ברק בבג"צ 10182/03 ח.ל חינוך לשלום בע"מ נ' רשות השידור. בשים לב לערכים אלה ומשמעותם החוקתית :
נשוא הפנייה אלינו נסבה על אחד המקרים החמורים של פגיעה בזכויות יסוד בצבא: לשכת דוברת צה"ל  יזמה בתחילת השבוע שחלף את העמדתו לדין של חייל מחטיבת דובר צה"ל שתחת פיקודה, רק בשל כך כי הביע את דעתו (באופן פרטי וללא קשר להיותו חייל) באמצעות האינטרנט על...תכנית בידור בטלויזיה. לאור התערבותנו – הופחת העונש ובתשובה לפניית עו"ד בריק לסגן הפצ"ר, עוכב בשלב זה ביצועו. אין ספק כי הסוגיה העולה מן העובדות שיפורטו, חורגת ממקרה ספציפי זה ומעלה תהיות לא רק חוקתיות בתחום חופש הביטוי, אלא בעלות משמעות כבדת משקל בשל האופי של השירות בחטיבת דובר צה"ל...
עדכון: היום (21.3.05) בשעות הבוקר נמסר, כי סגן הפצ"ר החליט על ביטול ההליך המשמעתי, אך הורה כי החייל יישפט מחדש. אנו לומדים את ההחלטה ואת משמעויותיה. נדגיש, עם זאת, כי זו הפעם חמישית בה בוטלו הליכים משמעתיים בלתי תקינים בעקבות התערבות "הקשב".
עידכון : (30.3.05) - לאחר ביטול ההליך, החליטו בפרקליטות הצבאית להעמידו לדין מחדש מחר 31.3.05 בפני רמ"ח מאי"ה בדרגת אל"מ. לא רק שלא הופתענו , אלא שצה"ל מזמן בכך הזדמנות באמצעות הליכים אלה לבחינת מגבלות חופש הביטוי של לובשי המדים. אנו ממתינים לסיום ההליכים על מנת להביא לבחינת סוגייה זו ונעדכן.
פרטי המקרה:
בשלהי השבוע שעבר הגיעה ל"הקשב" פנייה לעזרה במקרה יוצא דופן, אולי אף הראשון מסוגו: א', חייל המשרת בחטיבת דובר צה"ל הועמד לדין משמעתי ביום א' 14.3.2005 ונשפט ל- 21 ימי ריתוק בפני ראש ענף בחטיבה בדרגת סא"ל. האשמה: פירסום מאמר באינטרנט ללא אישור. לא רק זאת: הוא נאלץ להוריד את המאמר מן אתר שבו פורסם ביום 6.3.05, לאחר שמלשכת דוברת צה"ל נמסר לו כי הדוברת, תא"ל רות ירון, פסלה אותו. א' הנדהם עשה נואשות באמצעות הטלפון והמייל לבקש את הורדת המאמר מן האתר עד אשר זה אכן הורד, כעבור יום אחד בלבד.
עוד יצוין, כי מספר ימים בטרם הועמד א' לדין משמעתי, לאחר דיון ב"פורום מפקדים" בדו"צ (דוברת צה"ל), הופץ בין מפקדי החטיבה וחייליה מסמך סיכום דיון, לפיו "החייל יטופל במלוא החומרה".
מה בדיוק פירסם החייל, ישאל השואל ? מה הוביל לכך שלא ייראה את הבית במשך שלושה שבועות תמימים ? צילומי הכור בדימונה שלא הספיק לפרסם מדרכי ואנונו ? קריאה חלילה לסרבנות לשרת בשטחים, או דווקא לסרב לפנות יישובים ? לא ולא: היה זה ... טור דעות קצר של מספר פסקאות, שעסק בהבעת דעתו של א' כצופה - על תוכנית הטלוויזיה "יום טוב" ששודרה בסוף חודש פברואר השנה בערוץ השני ! מילה אחת לא נאמרה בו על הצבא, ואיש מן הקוראים, שלא הכיר את הכותב אישית, גם לא יכול היה לשער שמדובר בחייל. עוד לא ברור על פי איזה דין הואשם, אולם יאמר כבר עתה כי לטעמנו לא עבר כל עבירה. ואם מעשיו אלה - הבעת דיעה באמצעות האינטרנט על תכנית בידור בטלויזיה - מהווים עבירה, הרי יש מקום לבחון את התאמתו של הדין המגדיר את מעשהו כפלילי - למצב המשפטי הקיים במדינת ישראל של שנת 2005 ולמעמדו החוקתי של ערך חופש הביטוי.
החייל, שטען לאורך כל הדרך כי אין כל פגם במעשיו וכי לא עבר על הוראות כלשהן, הגיש ערר על הפסק החמור, וכעבור שעות ארוכות של ציפיה מתוחה, זכה לשיחת טלפון אישית מסגנית דוברת צה"ל - סמכות הערעור - אל"מ אורלי גל, בכבודה ובעצמה. הקצינה הבכירה נזפה, באריכות וביסודיות, בחייל הסורר - אך, באופן מפתיע למדי, הודיעה לו כי נאותה לקצר את עונש הריתוק - לשבועיים. בלבד ?
עו"ד רומן בריק, הפועל בהתנדבות במסגרת האתר, פנה ביום ה' 17.3.05 בשם החייל לסגן הפרקליט הצבאי הראשי ולראש ענף פיקוח משפטי במפקדת הפרקליט הצבאי הראשי, והצביע על שורת פגמים שנפלו בהליך המשמעתי. דווקא כאן התשובה לא בוששה לבוא, ותוך פחות משעה נמסרה החלטת-ביניים: הריתוק יופסק (החייל כבר הספיק לרצות יום אחד מן העונש) לשבוע ימים - עד לבירור יסודי יותר.
כל זה קורה בחטיבת דובר צה"ל אשר מפקדיה לפחות, מוחזקים כמי שאמונים על הכרת מהותו של חופש הביטוי - המה הרי ה"ביטוי" הרשמי של צה"ל. זו החטיבה, אשר מומחיותה, לכאורה, היא דווקא בשקילת שיקולים אלה בעבודתה היומיומית אל מול כלי התקשורת...
אלה, אם כן, העובדות. ההליך המשמעתי, על שתי דרגותיו, הסתיים - ואולי זה הזמן לעשות סיכום ביניים, ולעבור מעובדות - לדעות. אולי זה הזמן לשאול שאלות נוקבות, ההולמות בחוזקה בחזהו של כל מי שהדמוקרטיה יקרה לליבו, אם לא גס הלב ולא עטפהו עוד הציניות של היומיום.
• מה גורם ליחידת-עילית - במובנים כה רבים - לפעול לסתימת פיו של פקוד ?
• על שום מה נפשיט את הזולת מזכותו לדבר - שמא רק כי הוא צעיר, ודרגתו נמוכה משלנו ? על מה נענש כשהוא, ככל האדם בביתו פנימה וללא קשר להיותו חייל, רואה צורך להגיב כמו רבים מגולשי האינטרנט על נושא תמים כמו יצירה או תכנית טלויזיה ? על מה נזדעקו הדוברת וסגינתה ? האם יש בדרגות הרמות שבפניהן נשפט כדי להעיד על העבירה החמורה - על כי חייל העז לחשוב ולהביע דעה ? או שמא דווקא המעמד הרם של השופטים - יש בו כדי ליצור דאגה בלב כולנו באשר למודעות לערכי הדמוקרטיה הבסיסיים בדרגים כה גבוהים ?
• טול דוגמא של חייל שאמר דבר על נושא חברתי שלא מוצא חן בעיניי המפקד, גם בלי קשר לשירות הצבאי, סופו - משפט ? האם אין כאן שימוש בכוח השררה פשוטו כמשמעו, על לא כלום ?
דעתנו שלנו לאור המצב החוקתי:
איש איש חי בתוך עצמו, והלוואי שניתן היה להעביר מעל שורות אלו את תחושת העלבון הצורב, את ההשפלה היוקדת, את בעירת האי-צדק: כשהצבא צריך את כושר הכתיבה שלך, כשהוא נהנה מיכולת הניסוח שלך, כשאופקיך הרחבים תורמים למפקדיו - הוא יודע לשתות את כשרונך בצמאון. אך כשאותן תכונות שפיתחת - הנדרשות דווקא מהמשרתים בחטיבת דובר צה"ל - מובילות אותך, כאדם רגיש וחושב, לתת דרור למחשבותיך, לכישרונותיך - לא על הצבא ולא כנגדו ! - דווקא אז, ירמסו את כבודך, ישליכו את יצירתך המלוטשת כחפץ מאוס, ויגררו אותך, בהליך לא הליך, דרך עץ הפיקוד, וייקחו ממך גם את הבית.
מהי הכתיבה אם לא המשך המחשבה ? מהו הביטוי, אם לא המשכו של הרעיון ?
הטיעון ההפוך מוכר לנו היטב: הצבא, יגידו לנו, הוא גוף לא דמוקרטי. הוא לא מועדון ויכוחים. יש בו סודות ומידע חיוני. הכל נכון. ועדיין, הצבא הוא חלק מחברה דמוקרטית. הוא קשור במיליוני נימים לחברה הדמוקרטית שסביבו, לחוקיה ולנורמות הגלומות בפסיקת בית המשפט העליון במדינה. הוא שואב את קיומו ממנה. חיילי צה"ל קוראים עיתונים, צופים בטלוויזיה וגולשים באינטרנט. הם חוזרים הביתה לחופשות ונחשפים לצורת החיים הדמוקרטית, של בני ביתם, החברים, המכרים - לחברה שמוכרת להם משמונה עשרה שנות חיים בטרם פסעו לראשונה על שבילי הבקו"מ.
האם כוחו של הצבא הישראלי לא טמון במשאב האנושי שבו ? האם לא בזכות מוחות החיילים, ככלות הכל, ניצחנו בכל המלחמות ? ואיך נעשה את מלחמתנו בתחבולות, אם לא יהיו לנו חיילים יצירתיים, חכמים, עמוקי חשיבה ודעת ? האם לא ראוי לטפח חשיבה עצמאית ונאורה בצד ההסתגלות לנורמות של חברה דמוקרטית - דווקא בתוך צה"ל, ממנו יוצא הדור הבא של אזרחי ישראל ?
הצבא אינו אי-בודד של משטר טוטליטרי בתוך ים של דמוקרטיה. העם נותן את ילדיו בידי הצבא כפקדון יקר, כדי שיגנו על בטחונו. זוהי מהות השירות הצבאי ואופיו. שם, בליבת החובה הזאת - מותר לצבא להגביל את החירויות של האזרח במדים, מותר גם לשולחו לגיא ההריגה, ולקחת ממנו את היקר מכל - את חייו. אך העם לא נתן לצבא את הסמכות לפקח על מחשבות החייל, את הכוח למנוע ממנו את זכותו להתפתח ולפתח את אישיותו, את הפריווילגיה ליטול ממנו גם את המעוזים הצרים שנותרו בבחירתו החופשית - הכתיבה, היצירה, החלפת הדעות.
הצבא קובע לאזרח המגוייס היכן ישהה, מה יאכל, מתי עליו לקום והאם ייראה בשבת את אהבת נעוריו. כל זה לגיטימי. מה שאינו ראוי, לדעתנו - הוא להטיל מגבלות על זכותו להתבטא בנושאים לא צבאיים, ללא שום קשר לשירותו כחייל. כך, למשל, נראה לנו אבסורדי להכריח את החיילים, בעידן האינטרנט במאה ה- 21, לפתוח את מכתביהם בפני צנזורה - גם אם הוא שולח תשובות לתשבצים !
איזון היא מילת המפתח. הכי קל - לאסור את הכל. אך בחברה הדמוקרטית - זהו תמיד איזון. החיילים אינם אויבים שיש לרדות בהם באמצעות משפט צבאי, על הבעת דעה. אפילו בשעת מלחמה מול אוייבנו, הדמוקרטיה לא נחה - שמא תאבד מכוחה: "לא פעם נלחמה הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת, ידה של הדמוקרטיה על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בחירויות הפרט, מהוות מרכיב חשוב בתפישת בטחונה. בסופו של יום, הן מחזקות את רוחה ואת כוחה ומאפשרות לה להתגבר על קשייה" - כך דברי נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, מגדולי הדוברים שצמחו לדמוקרטיה הישראלית.
וכי מה נגיד כשאנו עומדים, משתאים, נוכח מקרה כגון זה, שבו חייל ביחידת דובר צה"ל, היחידה שאמונה על ה"ביטוי" של צה"ל, שאנשיה באים במגע מתמיד עם שוק הדעות התוסס שבחוץ, שאמורים "להידבק" בנאורות ובפתיחות הגועשת סביבם - דווקא שם זכה חופש הביטוי לסטירת לחי מצלצלת ? האם הצליח הנשיא ברק, במפעל מפואר ארוך-שנים, להטמיע את המסר שחזר ושינה באזני כל מי שרק רצה לשמוע ? האם הבנו אנו, החברה הישראלית, על מפקדיה, חייליה, ודובריה - את העקרון הפשוט: חופש הביטוי היא אחת הזכויות המרכזיות בדמוקרטיה. אין דמוקרטיה ללא חופש ביטוי. בלי שוק דעות לא יצמחו אנשים חושבים, ובלי אנשים חושבים אין כל תועלת בזכויות ובכלים שמעמידה לרשותם הדמוקרטיה, כי רובוטים עילגים לא יידעו להשתמש בכל אלה.
שופטי ישראל, בית המשפט העליון, ובראשו הנשיא ברק, נימקו, כתבו, פירשו וביארו - באלפי פסקי דין - מחשבות רבות על מהותה של דמוקרטיה. כתיבתם לא נועדה רק לאוזניהם של עורכי הדין ושל סטודנטים בפקולטות למשפטים. הם העלו את נימוקיהם על הכתב, שנה אחר שנה, בשביל כולנו, למען כל אדם בר-דעת ותאב-ידע, למען יהיו אבני דרך גם אחרי שיפרשו מכס השיפוט. וכן - גם כדי שהמפקדים, יהיו תפקידיהם ודרגותיהם אשר יהיו, יבינו שהמדים לא חוצצים בין האדם לזכויותיו. כדי שנבין כולנו - כל מי שהכוח בידיו, ולו יהיה זה כוח כלפי זולתנו ברגע נתון בחיים - את האמרה: תהיו סובלניים. תהיו רחבי לב. תנו לאחר לדבר, ולשפוך את ליבו. אולי זה לא כזה נורא. בסוף, אולי מישהו יקשיב גם לכם. שכן, מקום בו חופש הביטוי ירד מבכורתו, כולנו מפסידים.
"מבחינה פרשנית, המשקל של חופש הביטוי מתחזק כאשר עסקינן בביטוי כגון ביקורת, סאטירה, פרודיה, טור דיעות שמטרתו בעיקר לעורר ויכוח ציבורי...כאשר מדובר בהבעת דיעה מסוג זה, הגבלת חופש הביטוי פוגעת בצורה קשה בקיומו של "שוק רעיונות" חופשי, בצורך להגשמה עצמית ובלב ליבו של השיח הדמוקרטי... " - כב' הנשיא השופט ברק בפסק הדין בעניין רשת שוקן נ' הרציקוביץ' (ע"א 4534/02), אך לפני פחות משנה.
ניתן היה לכתוב את הדברים באופן סרקסטי יותר. אנו מודעים לכוח הסארקאזם, העקיצה, הסאטירה - ולא בכדי כל סוגי הביטוי האלה מוגנים יותר מאחרים. יכולנו לשאול למשל - מדוע הסתבכה היחידה בראשות תת אלוף ירון (דוברת צה"ל היוצאת) - כאילו חסרות כותרות לא מחמיאות על שמה לאחרונה - במקרה נוסף. יכולנו להמשיך ולהביע דעתנו - שלנו - בכלליות, שמא הבעיה היא ב"צבא", או ב"שיטה". אלא שהבעיה - כך אנו מאמינים - היא לא בצבא. גם לא בחוקים, בפקודות או במדיניות. הבעיה היא בקומץ מפקדים, שנתנו יד, לא עצרו, לא חשבו, אולי כי חששו לקריירה שלהם עצמם, והשתתפו בחגיגת הצביעות הזאת - שפיטת חייל שכתב מאמר קצרצר בנושא לא קשור בשום צורה לצבא, והעיז לא לקבל מהם אישור: מה מותר לחשוב ולכתוב. פשוט, כואב הלב על הבחור החרוץ והמוכשר, שקרא, ולמד, וכתב, וחשב - ובילה ימים כלילות למען הצלחת אותו חלקיק במערכת הענקית שהוא כה חפץ ביקרה, אך כשהתפנה לכתוב כמה עשרות מילים בנושא חברתי, ממעמקי ליבו הרגיש - הפכה המערכת לדרקון יורק-אש, ומפקדיו הפנו לו עורף.
ההגיון שלא עצר את המשפט - הוא הבסיס לביקורת. סגניתה של תת אלוף ירון אף חשבה כי שאלת החייל מדוע נענש היא "חצופה". מילותיו של וולטר, "אני לא מסכים לדעתך, אבל אני אגן עד מותי על זכותך להשמיע אותה", לא עברו בראש מפקדיו של א'. הם לא נלחמו על זכותו של החייל הקטן לבטא את עצמו, אולי כי חששו שהביטוי שלהם עצמם יעמיד אותם בסכנה. דממת אלחוט, כאשר השקט המונחה "מלמעלה" - והעמדתו של א' לדין - מעבירים את מסר סתימת הפיות לכולם. כך אמורה לפעול אותה חטיבה שתפקידה הוא ב"להסביר" את צה"ל ולשקוד על דימוי הצבא בעיני הציבור והעולם ? לכל אזרח במדינה יש עניין כי צה"ל יצטייר במיטבו – כצבאה של מדינה דמוקרטית - כלפי פנים וכלפי חוץ כאחד. הפגיעה בחופש הביטוי של חיילים בנסיבות המקרה שלפנינו, היא גם פגיעה בדימוי הצבא.
מפקדיו של החייל מדובר צה"ל לא נתנו לו להנות מזכויותיו כאזרח בדמוקרטיה. חמלה וסובלנות לא חדרה לנפשם, ורוחב הלב לא פקד אותם. הם לא טרחו להבין את החייל הצעיר, כה כמה ליצירה ולביטוי. האם נכנעו הם לדחף הטוטליטרי - הקיים בכולנו - לאסור, לסתום, להשתיק, לדרוס ולרמוס, את כל השונה, הצורם, החריג, הלא-מצלצל-מוכר, באופן גורף, בלי לרדת לפרטים, בלי לנמק, בלי לערוך איזון ? מה שברור הוא, שהם השתמשו בעוצמה המשפטית שמעניק להם הדין הצבאי, ולקחו ממנו את חופשותיו, למען ייראה ויירא. למען יראו וייראו אחרים. אז מה אם הוא כתב בנושא שלא קשור כלל לצבא ? אז מה אם הוא בכלל לא הזדהה כחייל ? אז מה אם הוא היה חייל חרוץ שמפירות חשיבתו נהנו מפקדיו עד עכשיו ? כאומרים לעצמם: אנחנו יכולים לשפוט אותך, ואנחנו נשפוט אותך, כדי שתבין מי פה הבוס !
אולי פשוט כי גם את אותם המפקדים עצמם לא לימדו, בזמנו, מהו ליבה של הדמוקרטיה. את עיקר העשייה לתיקון מסר זה, שהפך לשיחת היום בפי כל חיילי חטיבת דובר צה"ל - וגם מחוצה לה, משאירה הדוברת למחליפתה, מירי רגב, המתחילה בימים אלה את ה"חפיפה". מסר, אותו היא חייבת להטמיע בפקודיה, החל בסגניתה ומטה. למען יחלחל העקרון לכל קציני החטיבה וחייליה, לאמור: חופש המחשבה וחירות הביטוי הם כלים הכרחיים בכל תפקיד בצה"ל - אך במיוחד בעבודת המשרתים בדו"צ, כדי שיצליחו להתמודד עם התפקיד שאנו, הציבור, הטלנו עליהם: ההסברה של צה"ל ושמירה על דימויו כצבא במדינה דמוקרטית. דווקא התפתחותם האישית של חייליו וחריפות מחשבתם, בסיוע הטכנולוגיה המודרנית - זו הערובה לצבא מתקדם, המוביל את מדינת ישראל קדימה, לגאוות כולנו.
הערה: בשל כך שההליכים המשפטיים בכללותם טרם הסתיימו, עובדות אחדות והמאמר עצמו לא הובאו לעיל.
עדכון אחרון (30.7.05): בעניין החייל הוגשה עתירה לבג"צ. העתירה נדחתה (לראשונה, מתוך 5 עתירות שהוגשו בעקבות פעילות הקשב - והתקבלו כולן - כפי שפורסם באתר) כיוון שהתברר כי החייל לא ביצע ההוראה בדבר הפירסום עוד טרם פירסום המאמר. לכן, בית המשפט לא קיים כלל דיון ולא הכריע בנושא חופש הביטוי. בימים אלה, סוגייה זו נבדקת משפטית להבאתה לדיון משפטי.
|
| עדכון (3.4.05) : |
| אנו מעדכנים כי הפרקליטות הצבאית דחתה מועד העמדתו של א' לדין בפני קצין בדרגת אל"מ בשלב זה.זאת, לאור בדיקת כל הנושא עלידה. לא נקבע בשלב זה מועד חדש ולכשיוחלט על מועד העמדתו לדין מחדש, נעדכן. |
|
|
תגובות: |
| הוסף תגובה |
|
