דובר צה"ל על בקשת "הקשב" להביא מידע לציבור בדבר הנוהלים וההוראות המסדירים הסעת חיילים וחומרי נפץ בעקבות אסונות שכ' זיתון בעזה וציר פילדלפי ברפיח בהם מצאו מותם 11 חיילים : "מטעמים הקשורים בביטחון המדינה, אין באפשרותנו למסור המידע המבוקש". האם נוהלים שבאבטחת חיי חיילים הם... "סודות מדינה"? אין בידי צה"ל שום צו חסיון כדרישת החוק. הטענה חסרת בסיס והיא תירוץ למנוע מידע מהציבור שיש בו להוכיח מה שאנו מעריכים : שמפקדים לא קיימו ההוראות ורשלנותם הביאה לכמות האבידות. כדאי לקרוא...
על כוונת "הקשב" ליזום חקירה (צה"ל מונע ממצ"ח פתיחה בחקירה עד כה) : "נבקשך להימנע מכל מעשה אשר עשוי ...לעכב את הליכי הבדיקה...". דרישתנו לחקור ולחשוף המחדל..."מונעת הליכי הבדיקה"?...אתם הבנתם את זה? אנו דוחים הבקשה ופונים לכל חייל שברשותו מידע המגלה חשד לרשלנות לפנות אלינו על מנת ליזום חקירה ראוייה. מדוע בעצם צה"ל לא מאפשר למצ"ח לחקור וממה חוששים בצה"ל ? אולי מהשליח הדורש חקירה...ואולי מהתוצאה ?
למי להאמין ?
גירסאות סותרות בדבר חקירת מצ"ח וחקירה אין : מי לא מעוניין לחקור ?
מצ"ח : על פי קביעת התובעת הצבאית הראשית, לא נפתח בחקירה.
תגובת התובעת הצבאית הראשית : לא הוריתי כך, טרם התקבלה החלטה.
מה שבטוח שחקירה רצינית כבר לא יהיה ניתן לנהל. בהנחה שיש ראיות אשר היה על מצ"ח לאסוף, לא בטוח שניתן למוצאן כשעד עתה לא הוחל בחקירה. ובאשר לגביית עדויות מהמעורבים - היה ובאמת ברשלנות עסקינן, סביר להניח שלא תואילנה כבר לחקר האמת , שכן היה די זמן לכולם להתייעץ איזו גירסה למסור כדי לשלול אחריות . ולמרות כל אלה, אין גם שום חשש כי יהיה מי שישבש הליכי חקירה משהליכים אלה לא קיימים כלל. מצב די נוח כדי לעבור לסדר היום ולהמשיך הלאה, כאילו דבר לא קרה. גם הפעם מן הסתם, יסתפקו ב"בדיקה" או "תחקיר" , "בהפקת לקחים" ואיש מהציבור לעולם לא ידע הממצאים כולם ופחות אף מזה - אם הופקו לקחים כלשהם. החוק מאפשר חסיון על מידע זה...
האם צה"ל חושש ממסירת מידע לציבור שיש בו להצביע על אחריות מפקדים למחדלים במה שנראה לכאורה כרשלנות ? ומדוע לא נפתחת חקירת מצ"ח, למרות שאפילו משפטן מתחיל סבור שלכאורה יש בנסיבות שהביאו לאסונות חשד לכאורי של רשלנות ולו בליקוי מאורות של מה שהיה צפוי ואי הסקת מסקנות גם לאחר שהצפוי התרחש ? מדוע מתעקש צה"ל לא לאפשר למצ"ח לחקור ? אולי החקירה עצמה חיונית דווקא כדי לסלק הספקות ותקבע לבסוף שהמפקדים פעלו כראוי ? נבהיר המצב המשפטי וכיצד אם בכלל נערכת הבדיקה בצה"ל. ונביא לידיעתכם את דבר צה"ל לבקשתנו לקבל מידע. לשיפוטכם ...
הרקע העובדתי :
האסון הראשון אירע בתאריך 11.5.04 בשכונת זיתון בעזה כאשר בפעילות יזומה לאיתור מחרטות לייצור "קאסם", עלה נגמ"ש ובו 6 חיילים מיחידת החבלה של פלס"ר גבעתי על מטען. הנגמ"ש בו היו ששת החיילים, היה עמוס בחומרי נפץ - במשקל שמעל 130 ק"ג. כל החיילים נהרגו במקום.
האסון השני אירע אך יממה אחת לאחר מכן, באותן נסיבות כמעט, על ציר פילדלפי שברפיח עת כוח של 5 לוחמים - 4 חיילי יחידת החבלה הדרומית יחד עם חייל מגבעתי היו על נגמ"ש שיצא לפיצוץ מינהרות בציר. הנגמ"ש נפגע מטיל . בנגמ"ש בו ישבו החיילים היו חומרי נפץ במשקל של כטונה אחת. גם באירוע זה, כל החיילים שבנגמ"ש נהרגו במקום.
ברור לנו ונבהיר זאת היטב : איש ממפקדי צה"ל לא רצה חלילה בתוצאה. ואולם, בשני האירועים, ידעו המפקדים מראש וצפו הסיכון וכן האפשרות להפגעות הנגמש"ים מירי או מטענים, תדרכו בהתאם את החיילים ולמרות זאת, שילחו אותם למשימתם כאשר יושבים הם על "חבית" ענקית של חומרי נפץ. במקרה שאירע בציר פילדלפי, אף כי הבינו וידעו הסיכון הרב על שאירע יום קודם בשכונת זיתון, לא הפסיקו הפעילות, לא הפיקו הלקחים ושילחו החיילים למשימה באותן נסיבות ממש ואף עם כמות גדולה בהרבה של חומרי נפץ, כאשר היה בידם מידע שהוא למעלה מאפשרות צפוייה כי יפגעו וידיעה ודאית של התוצאה במקרה ומטען או ירי יפגע בנגמ"ש עמוס החיילים וחומרי הנפץ.
בנוסף לכך, דוח מבקר המדינה באשר למיגון הנגמ"שים והתאמתם לפעילות שפורסם בספטמבר 2003 התריע על סיכון החיילים בשל בעיות מיגון. למרות ש"הכתובת היתה על הקיר" והתוצאה אפשרית וצפוייה, לא נעשה דבר כדי למנוע אותה תוצאה. אף לא במקרה שהרע מכל כבר קרה, גם אז "עולם (המפקדים) כמינהגו נהג".
חשוב לזכור שמדובר בפעילות יזומה, כאשר בידי מפקדי צה"ל ההחלטה כיצד לפעול לביצוע המשימות, לבחור את דרך הביצוע, הכלים, דרך ואופן הובלת חומרי הנפץ ולנקוט באמצעים הדרושים למניעת אפשרות לתוצאה שכזו, וכן הלאה. אין מדובר באירוע שאירע בפעילות מבצעית שיצא משליטה ושלא ניתן היה לצפותו. האפשרות לעלות על מטען או לירי שיפגע בחיילים ובחומרי הנפץ שנשאו ועמידות הנגמ"ש ל"תסריט" שכזה, היתה ידועה. השליטה על איך, מתי וכיצד לבצע המשימות וגם הנתונים על הסיכונים הצפויים, היו בידי המפקדים עוד בטרם יצאו לפעולה. והם אלה שבחרו לבצע המשימה בדרך בו בוצעה.
יאמר מייד כי אילו המקרים אירעו בנסיבות אזרחיות - נניח משאית המובילה חומרי נפץ ואירע אסון של פיצוץ חומרי הנפץ - אף אם לא היו נפגעים - היו האחראים לכך מובאים לדין וזאת באופן ודאי, אף אם לא היה דרכה של המשאית בדרך רוויה מטענים וצלפים.
מה פשר הסרוב למסור מידע ולחקור חקירת מצ"ח בעקבות האסונות :
בתאריך 13.5.04- לאחר שני אסונות התפוצצות הנגמש"ים - פנינו ללשכת דוברת צה"ל וביקשנו לקבל לידינו את ההוראות והנוהלים העוסקים בהסעת חומרי נפץ וחיילים בנגמ"ש, משום שאנו סבורים שזכות הציבור - לרבות זכותם של הורי חיילים ואף של חיילי צה"ל עצמם לדעת כי ההוראות והנוהלים בצה"ל בתחום זה, מבטיחים בטחונם וכדי ללמוד אם לא מדובר במחדל שבאי קיום נוהלים או שיש מקום לשנותם, לאור הנסיבות שהביאו לתוצאה הקשה בשני אסונות אלו. הבקשה בעיננו סבירה מאוד לאור דאגתנו לשלום החיילים ולאור העובדה כי גורם מוסמך כבר התריע על מחדלים בעניין. בנוסף, זכאי ציבור זה לדעת כיצד מפיקים לקחים. במיוחד אמורים הדברים, במה שנראה כמחדל וחשד לרשלנות חמורים באסון ציר פילדלפי, הנובעים באופן ברור מאי הפקת לקחים מהאירוע הראשון, אך יממה אחת קודם לכן.(ראו עוד בעניין זה)
בשל החשד הזה, פנינו לפני כחודש למפקד מצ"ח וביקשנו לפתוח בחקירה פלילית בחשד לרשלנות בפעולות שקדמו לאסונות . בהעדר מענה, פנינו שוב פעמיים נוספות. תשובה בכתב לפנייתנו לא ניתנה עד כה ע"י מצ"ח.
נציגת דוברת צה"ל השיבה ביום 10.6.04 תשובה אשר יש בה להצביע לכאורה על חשש המערכת הצבאית מחשיפת האמת. היא טוענת כי לא ניתן לגלות הנוהלים משום הטענה הנדושה של שיקולים הקשורים בביטחון המדינה. יובהר כבר עתה. לטענת צה"ל אין בסיס. על מנת שגוף ציבורי לא ימסור מידע בטענה של פגיעה בביטחון המדינה, חייב כי יהיה בידו צו חסיון חתום מאת ראש הממשלה או שר הביטחון. בדיקתנו העלתה כי אין שום חסיון על ההוראות והנוהלים המבוקשים דבר המעלה חשד כי הטענה בדבר ביטחון המדינה "נשלפה מן השרוול" ולפיכך, אין שום תוקף לטענה. הדבר מתיישב יותר עם פאניקה של גורמי הצבא שמא הציבור יבין את גודל המחדל באם יעיין בהוראות. ואף מעבר לנאמר - מידע ממנו ניתן להסיק על הוראות בטיחות שיש בהם למנוע אסונות של פגיעה בחיי חיילים בהובלה של חומרי נפץ, אינם לטעמנו מידע שנתן לחסות בצו חסיון בטענה כי הוא עלול לפגוע בביטחון המדינה. ההיפך הנכון : סיכון חיי חיילים באירוע יזום, אי ראיית הנולד ואי הפקת לקחים הם הסיכון האמיתי לביטחון המדינה. חיילי צה"ל הם הערובה לביטחון המדינה והעמדתם בסיכון שאינו מתחייב מהמציאות ובכלל זה כמה שנראה כרשלנות, לא זו בלבד שמהווה עבירה אשר מחייבת כי האחראים יתנו את הדין, אלא שתוצאה של פגיעה בהם בנסיבות של אי קיום הוראות או מחדל בדרך החשיבה שמטרתה ביצוע משימה יזומה תוך שמירת שלומם - הם מעשים העולים בקנה אחד עם סיכון ביטחון המדינה.
מוסיפה דוברת צה"ל בתשובתה : "...האירועים המוזכרים במכתבך נבדקים ע"י צה"ל בהתאם לסמכויות הנתונות לצה"ל על פי דין, וככל שנדרש בנסיבות אלו" . האם הציבור יודע על קיומה או מהי אותה בדיקה ? תגובת צה"ל על יוזמתנו לחקור חקירה ראוייה ונטולת פניות כמו פנייתנו למצ"ח לפתוח בחקירה בחשד לרשלנות - מזכירות התנהגות של אדם חשוד אשר שומר על זכות השתיקה ונמנע משקיפות מעשיו ולמרות אלה, מבקש כי איש לא יגלה לאחרים התנהגות זו למען לא יסופר בה.
נכון להיום, איש במוסדות המוסמכים בצה"ל אינו חוקר החשד לרשלנות. במצ"ח טוענים כי אינם פותחים בחקירה פלילית על פי קביעת התובעת הצבאית הראשית (כאשר בפועל אין סמכות חוקית לתובעת הצבאית להורות שלא לחקור) וחמור מכך - על אף החובה בדין המוטלת על מצ"ח לפתוח בחקירה כל אימת שיש חשד לעבירה, במצ"ח לא זו בלבד שאין חוקרים, שם גם אין משיבים : "אנו לא מוסמכים להשיב לך בכתב, אלא הפרקליטות".
ומוסיפה נציגת דוברת צה"ל בין היתר במכתב התגובה האמור המופנה לנציג "הקשב" את המניעים מדוע היא מבקשת כי לא ניזום חקירה : "...נבקשך להימנע מכל מעשה אשר עשוי להקשות ולעכב את הליכי הבדיקה כאמור."
האם שמעתם את אשר ראו עיננו על גבי נייר המכתב מאת דוברת צה"ל? לא זו בלבד שאין מוסרים מידע לציבור ולא משיבים בעניין בקשתנו לחקירת מצ"ח, אלא אנו רבותי....איך לא? אנו הדורשים חקירה ויוזמים זאת ...מהווים "הגורם המעכב והמקשה על בדיקת צה"ל האירועים". נראה כי אנו זקוקים כאן ב"הקשב" לקורס נוסף בהבנת הנקרא או אולי הנכתב ? איך זה העזנו אנו קלי הדעת וחסרי הבושה לדרוש מצה"ל לחקור חקירה ראוייה את האירועים בהם מדובר כאשר כל מהווי הצבא למצוא את האחראים למחדלים והנה אנו נמצאנו מפריעים להם ומקשים על בירורה של האמת משביקשנו לחקור בעניינה והתוצאה עלולה להיות בשל יוזמתנו אנו חלילה וחס כי עוד ניוודע לאותה אמת. וצה"ל הרי עסוק בבדיקתה . בדיקה אמרנו? על איזו בדיקה בדיוק מדובר ? זו שאיש בציבור אינו מודע לה? עוד נימצא אשמים לבסוף בתרומה מרושעת שיש בה להביא לידיעת הציבור מה בדיוק הביא למותם של החיילים באסונות אלה. ואנו לא מרפים גם כשברור לכל בר בירב מה היקפה של חקירת צה"ל (זו שאנו "מעכבים אותה" ) הרי סיפרו לנו במכתב זה כי האירועים נבדקים עלידי צה"ל בהתאם לסמכויות הנתונות לצה"ל על פי דין וככל שנדרש בנסיבות אלו.
ומה אנו ביקשנו ? שלא יחקור צה"ל בהתאם לסמכויות הנתונות לו בדין? לא זו אף זו, אלא שביקשנו ליזום חקירה ע"י מצ"ח ולא רק "בדיקה". האם אתם מעלים בדעתכם מקרה בו לא שמו שמירה על בונקר תחמושת והפקירו אותו ? ויהיה זה הבסיס העורפי ביותר ובעל הסיכון הנמוך כי יחדרו אליו מחבלים או זוממי רעת יושבי הבסיס. לא ימצא אדם אשר שירת בצה"ל ולא יאמר מייד כי יש לבדוק ולחקור המחדל ולהעמיד האחראים למחדל למשפט . ואפילו לא נגרם כל נזק ולא נגנב דבר. לעומת זאת, כאשר חיילים מקבלים פקודה לשבת בנגמ"ש יחד עם כמויות אדירות של חומרי נפץ ולצאת למשימה ואף מוצאים את מותם במה שאמור להיות צפוי מראש, אז צה"ל רק "בודק" . כאשר מתים חיילים זכות הציבור לדרוש חקירה ממצה וגלוייה . אנו לא מעונינים ב"בדיקה" מי הניח המטען או מי שיגר הטיל. ברור מי האשמים מקרב המחבלים להנחת המטען או שיגור הטיל אף אם זהותם המדוייקת אינה ידועה. בדיוק כפי שלא מעניין אותנו או את הציבור מי פרץ לאותו בונקר התחמושת היה וינסו לגנוב תכולתו. עניין הציבור בחקירת המחדל שבעתיו הופקרה השמירה . מה שמעניין אותנו הוא מי נושא באחריות לאי מניעת התוצאה. מי הורה להושיב חיילים על מאות קילוגרמים של חומר נפץ בנגמ"ש אחד. כיוון שבהעדר אחריות, קרוב לודאי גם שאין זהירות ובאין זהירות, יש תוצאה קטלנית. והנה לפניכם ההבדל המהותי בין חקירה ל"אין חקירה" :
בדיקה או חקירה ? - הבהרת המצב המשפטי :
אף כי איננו יודעים לאיזו "בדיקה" התכוונו בחטיבת דובר צה"ל הרי שבצה"ל ניתן לבדוק אירוע המחייב בדיקה, בשני אופנים עיקריים :
1. על פי סעיף 539א לחוק השיפוט הצבאי - באמצעות "תחקיר מבצעי" אשר השימוש בו נועד לבדיקת תקלות מבצעיות כאשר המטרה אינה בדיקת האחריות אלא תפקידו לענות על שאלות כמו : מה קרה? מהו הפער בין מה שקרה למה שהיה צריך להיות? כיצד היה ניתן להפיק לקחים למנוע את אשר קרה. מהות התחקיר מעוגן בפקודת מטכ"ל 33.0304 . התחקיר הינו לרוב דרך הבדיקה של תקלה מבצעית (ראה נוסח מפורט על תקלה מבצעית ותחקיר)
התחקיר הינו חסוי ויעודו כדי להפיק לקחים. לפיכך, אין מוסרים אותו לגוף חוקר ואין אפשרות לעשות במסקנותיו ובממצאיו שימוש בבית משפט.
הפרקליט הצבאי הראשי או סגנו רשאים להורות על חקירת מצ"ח אם מתגלה חשד לעבירה, אולם לא יורו על חקירה אלא אם התייעצו וקיבלו "ברכתו" של בעל דרגת אלוף לפחות. משום כך, זו אינה הדרך הראוייה לגלות עבירה ומי אחראי לה.
2. חקירה הינה דרך לבדיקת מעשה המעלה חשד כי בוצעה עבירה פלילית או שתוצאת המעשה היא תולדה של עבירה על פי חוק. ובכלל זה רשלנות. חקירה תיפתח אם כתוצאה ממסקנות של תחקיר ואם עולה חשד לכך לפי נסיבות המקרה העולים מאותו מעשה. מעשה=גם מחדל. קרי, אם מהנסיבות של המקרה עולה חשד של עבירה או מובא מידע על עבירה לידיעת גוף חוקר, יפתח זה בחקירה, זולת אם לא היה במעשה משום עבירה או שאין בחקירה עניין לציבור.
עיקר המבדיל את החקירה מהתחקיר היא מטרת הבדיקה. בתחקיר - ללמוד איך קרתה תקלה ואיך מפיקים לקחים. בחקירה, מי שעבר עבירה יש לבחון אחריותו למעשה שנגרם כתוצאה מן העבירה.
כך אנו למדים כי קיים שוני בין תחקיר לחקירה במטרת הבדיקה. מדובר בשני מישורים לבדיקת תוצאה שהיא תוצאה בלתי רצוייה. התחקיר והחקירה, שני דברים המא ונבדלים הם זה מזה.
אין התחקיר בא במקומה של חקירה ואין חקירה מחליפה התחקיר.
3. משלמדנו זאת, לא נותר אלא לבחון האם הדרישה לחקירה היא סבירה מבחינת מטרתה באירועים שהביאו לאסונות בעזה ורפיח. להלן המבחן :
א). האם ההוראה להושיב חיילים יחד עם כמות גדולה של חומרי נפץ באותו רק"מ
היא עולה לכדי סבירות בהתחשב במהות המשימה?
ב). האם ההוראה הזו תואמת את הוראות ופקודות הצבא והאם לא הופרו כללי
בטיחות ?
ג). האם ציוות וזיווד הנגמ"ש בחומרי נפץ על אף הידיעה לגבי הסיכון הצפוי
במשימה הספציפית לכלל הכוחות היה במתחם הסביר?
ד). לאור ידיעת הסיכון הכללי , האם הגברת הסיכון לחיילי נגמ"ש חומרי הנפץ
בנסיבות העניין וחוסר חשיבה על דרך להפחתת סיכון זה אינה משום אדישות
המפקדים לתוצאה.
ה). האם השיקולים להמשיך באותה מתכונת מייד לאחר האסון הראשון תוך
התעלמות מנסיבותיו או ללא הפקת הלקחים - הושבת 5 לוחמים בנגמ"ש
עם כמות גדולה יותר של חומרי נפץ הינה התנהגות בגדר הסביר?
ו). האם שימוש בסוג זה של נגמ"ש אשר ידוע שאינו ממוגן למשימות אלו
והאם כתוצאה מכך, נטילת סיכון ידוע אינו גובל באדישות לתוצאה?
אלו רק מקצת השאלות שיש בהן לטעמנו, כדי לעורר חשד לכאורה לרשלנות שהביאה לתוצאות בנסיבות בהן מצאו מותם 11 חיילים. ודי בחשד זה כדי להורות על חקירה, ללא שום קשר אם מבוצע גם תחקיר אם לאו.
לסיכום :
אנו דוחים על הסף בקשת צה"ל כי לא ניזום חקירת האירועים ע"י מצ"ח.
אנו מבקשים מכל חייל או כל אדם שיש ברשותו מידע אשר על פניו יש בו כדי להביא לחשד כי מחדל או רשלנות גרמו לאסונות אלו, להביא המידע לידינו כדי להעבירו ליועץ המשפטי לממשלה. המטרה מניעת אירועים כאלה בעתיד. אין שום סתירה בין מטרה זו לביטחון המדינה וטובת הציבור. זוהי "תקנת הציבור" וזה חוסנו של צה"ל.
אין אנו טוענים כי מפקדים אשמים. אנו רק טוענים כי יש חשד שרשלנות - קרי - עבירה היא הגורם או בין הגורמים לתוצאה של כמות ההרוגים. ודי באפשרות זו כדי להוות סיבה לחקור ברצינות הדבר. לא להותיר ספקות. למנוע לזות שפתיים כי "מורחים" המקרה. אדרבא, נשמח לדעת כי אין אשמים. נשמח לדעת כי יש עשן ללא אש. אחרת, לא ינוכה חשד זה לעד ויטיל צל על אמינות ה"בדיקה".
היה וצה"ל לא יורה על חקירה וימצא בידינו מידע מחיילים או כל גורם אחר אשר יצביע לכאורה על עבירה , רשלנות או מחדל - נעבירו ישירות לידי היועץ המשפטי לממשלה כאמור, על מנת לשכנעו כי יורה על חקירה פלילית.
צה"ל, כך נראה על פניו, עסוק יותר בלהגן על מפקדיו מאשר להורות על חקירה כדי להביא לחשיפת האמת כולה, אשר לכאורה ועל פי מה שידוע עד כה, מתיישבת יותר עם רשלנות שהובילה לאירועים המובאים לעיל. אנו סבורים כי האינטרס הציבורי דורש חקירה רצינית, שקיפותה ומייד. האינטרס לבדוק מי אחראי לאי מניעת האסונות בהם קיפחו חייהם 11 מלוחמי צה"ל, קודם לכל שיקול אחר ואינו "מונע" או "מעכב" שום בדיקה בדרך של תחקיר.
לא יעלה על הדעת כי כל חייל על כל טענה פעוטה של "פגיעה במשמעת" או אם לא ביצע משימה כראוי והיה "רשלן", יועמד לדין ומייד ובה בעת ינסה פיקוד הצבא למנוע חקירה אם היתה רשלנות בביצועה של משימה שהביאה בסופו של יום לתוצאה שחמורה ממנה אין - למותם של חיילים. אחרת ניתן לראות בכך כמתן חסינות לבעלי הדרגות במקרים שהסתיימו באסון. שמא חלילה, יהיו קלי דעת אשר יבחנו ה"סיכון" שבמעשיהם או במחדל הבא וכך, ללא שאיש התכוון כלל , בפועל תיוולד נורמה של אסונות ללא סנקציה ראוייה , נורמה בה דמם של חיילים לא יגרור טלטלה וחשבון נפש של ממש במערכת כולה.
החשש מפתיחה בחקירה, עלול להיות בעל משמעות של "מימד הרוחב" ויביא לתוצאה שאיש לא רצה בה, אך היא אפשרית, אשר יהיה בה לחבל באמון במערכת הצבאית והזקקות הציבור ליוזמות פרטיות לבירור תקלות בצה"ל . די במקרה דניאל הילר ו"תערוכת חיילי הנח"ל" כדי ללמד על דרך פעולה אפשרית של הציבור, משיפגע אמון זה.
אשר על כן, לא די בסמכויות הניתנות בידי צה"ל על פי דין לבדיקת האירועים. לצידן של סמכויות אלו, זקוקים אנו גם למי שהאמת חשובה לו - למען יעשה בהן שימוש.
|
