נשלחה על ידי: אבי נושא: התנכלות של מפקד היחידה בתאריך: 26/3/2007 17:44
תוכן ההודעה:
אני כותב לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי....
התגייסתי ב10 למרץ 2004 והוכשרתי בתור מפקד כיתת טירונים.
את תחילת הסדיר שלי התחתי בתור מפקד בזיקים....תמיד דאגתי להקשיב לפקודיי ....מעצבנים ככל שיהיו..אחרי הכול זכותם הדמוקרטית להביע בפניי כל קיטור או טענה.
כאשר הדבר היה מוצדק פניתי אישית וניסיתי לעזור.
במרבית הפעמים שבחרתי לעזור ולשבת ולהקשיב לפקודיי קיבלתי על הראש מהמפקדת שלי לשעבר (שחר פ.)למ"מ שלי היתה מדיניות של לו"ז לפני פרט ובגלל מדיניות זו מפקדי הפלוגה בחרו כמעט תמיד להתעלם ממסדרי ת"ש חופ"ל(ושלא נדבר על פניות אישיות).
כאשר נודע למ"מ שאני "חביב הפלוגה"(זכיתי לאהדה מוחלטת של כלל חיילי המחלקה שלי -ואני גאה בכך עד היום ותמיד אנצור הישג זה קרוב לליבי)
ננקטו נגדי הליכים משמעתיים בגלל אי עמידה בלו"ז וכל דבר קטן(נעליים לא מצוחצחות,לכלוך בקנה)דברים שכאשר העירו עליהם למכ"ים אחרים לא קרה כלום!
לאחר כחצי שנה נמאס לי כל כך שהתחלתי להיכנס לדיכאון ולאחר שמפקדת המחלקה מצאה אותי במקרה במשרד נעול עם הנשק האישי שלי הוחלט תוך שבוע להעלות אותי לוועדה לפסילת מקצוע.
אני ששמחתי על ההזדמנות לצאת מהמקום הארור ההוא הגעתי לגילה כליפי, מפקדת מג"ל בזמנו.
לאחר ברור קצרצר הוחלט לשים אותי בפק"ריה עד לגיוס מרץ 05 בבקו"ם.
הגעתי כחלק ממערך סיוע לבקו"ם הינה דבר שבשגרה אשר נערך כל שנה.שם עשיתי חייל ונודעתי בתור מפקד מצטיין.....
הסוד להצלחה ולמשמעת ואהדת החיילים מכל קבוצת אוכלוסיה שהיא הייתה פשוטה.
בזמן ששאר המפקדים השתמשו בצעקות צרחות והשפלות על חייליהם אשר התגייסו לפני פחות מיום אני פשוט תמיד פיניתי זמן(וכאשר אתה מחכה כל כך הרבה זמן עד שהתהליכים בבקו"ם ייגמרו יש לך מלא זמן לשבת)לשאלות של חיילים טריים.....תמיד ניסיתי להעביר הלאה כמה שאפשר מערכיי על צה"ל וניסיוני עם הצבא(אז בזמנו וגם כיום במידה מועטה אני מאמין בצה"ל המגן על מדינתו וערכי רוח צה"ל-לא שהן נאכפים כראוי היכן שהוא).
תמיד שמחתי כשראיתי איך אני מפיג את החששות ואת החרדות של חיילים שהתגייסו לפני שעתיים.
כאשר ביקשתי להשאר משובץ לבקו"ם נעניתי ע"י ידי רמ"ד הקליטה דאז(לצערי איני זוכר את שמו)שהוא מחפש מפקד אשר יוכל לעצב בדמותו ואחד שידע להפגין קשיחות ויד נוקשה יותר.....שלא תבינו נכון -תמיד עמדתי ביעדים ובלו"ז!האמת הייתה שאני הייתי מהמצטיינים וזאת נאמר ע"י ידי כל מפקד שהיה מעליי וראה אותי בפעולה!
אז בלית ברירה הלכתי חזרה ליחידה שם הוחלךט לפלוט אותי למז"י לצורך שיבוץ מחדש...אחרי שבועיים של סחבת(בזמן שהפקידים ישבו בחוסר מעש חצי יום)סידרתי לעצמי שיבוץ בחיל אוויר.
משתוקק להתחלה חדשה ולסיכוי להגיע למקום נטול איוולת ועם מעט הגיון נחתתי בטכני בחיפה.
הייתי חלק ממגמה להפוך פלוגת בנות מרובאי 01 לרובאי 02.
כאשר הגעתי גיליתי למרבה הפליאה שהסגל מורכב על טהרת הבנות שלא שמחו על הצלע הגברית והלא מוכרת שנכנסת לפלוגה(למעט המ"פ ואני לא היו גברים בפלוגה).
מאוחר יותר גיליתי שהייתי פשוט "ניסוי" של מפקד הגף בזמנו לראות
איך אסתדר...מיותר לציין שלא צלח הדבר.
ולאחר שישה חודשים שבהם נמנע ממני להעביר מחזור ולקבל טירונים(בנוסף הוזהרתי שלא ליצור קשר עם החיילות ולא לתת מענה כלשהו)
קיבלתי שיחה עם מפקד הטכני ששיבץ אותי בגף האבטחה....שם קיבלתי אחריות על מערך השמירה(תיאום שמירות פטרולים וביקורות)
בנוסף,מדי פעם נשלחתי למקומות שונים בארץ בתור סגל לחיילים שנדרשו למלא תפקידי שמירה למיניהם.
אירוע אחד היה שנשלחנו(סגל פיקודי מכל קורסי הבסיס הגף שלי וקורסיסטים למיניהם)לאיזור הר דוב והגדר הטובה.
הדבר היה בניגוד לפקודות שכן אני וחיילים נוספים רבים היו חיילים בודדים(הוצבנו על הגדר הטובה שהיא בעצם הגבול עם לבנון ובתאג"ד שהיה במרחק 10 ק"מ בכפר רג"ר למי שזוכר את הצנחן שהגן על העמדה שם בעוז והרג חמישה מחבלים-זה קרה שבוע בערך לאחר שעזבנו את המקום)
מיותר לציין כמעט שבעיות אישיות,אוכל,לינה ועוד נותרו ללא מענה ולפעמים ארוחות לא היו מגיעות לעמדות שמירה(אם כן אז באיחור רב ובהיצע מצוצם בזמן שמפקדים שנטלו את חלוקת האוכל ישבו וישנו להנאתם בבסיס).
על הדבר נעשה תחקיר לאחר שפניתי ביחד עם כמה מחיילי לקצין העיר וקצין פניות ציבור.
לאחר מספר שיחות שחלק מצומצם מהסגל(אלה שלא התלוננו נבחרו כנציגים בבירור)הדבר נקבר ונשכח עם הזמן.
במהלך השבועות שלאחר מכן יצא לי להעמיק את קשריי עם חלק מחיילי הבסיס שהיו בקורסים בזמנו...עקב כך כאשר היו מוצבים לשמירה תמיד הייתי איתם ודאגתי שהשמירות יעברו כמה שיותר ללא תקלות.(אם זה חלוקת מים או ציוד חורף לחיילים ששהו בעמדות ללא חלונות או מיגון מפני קור)
מצבם של הקורסיסטים והקושי שהם חוו מתבטא בזכרוני בחייל אחד-איתמר רם ז"ל.
החייל הנ"ל נחשב לאחד מידידיי והתאבד במשמרת שבה הייתי עוזר למש"ק התורן...היינו הראשונים לגלות אותו עם קנה בפה ושאריות ממוחו מפוזרים לרוחבה ואורכה של עמדת השמירה.
הדבר היה קש ששבר את גב הגמל...לאור כל התסכול שהיה הבנתי שאין בידי בתור חייל לעשות דבר בנידון.
מאז התדרדרתי ...
חזרתי למגל וחיפשתי להיות כמה שפחות בצבא...פסלתי מקצוע כי לא יכולתי לעמוד מנגד להתעללות ובוז שהיה מנת(ועדיין נותרה)מנת חלקם של טירונים במערך שהייתי חלק ממנו.
מוניתי למש"ק בריאות הצבא (אחראי על דיווח של ליקויים תברואתיים -בעיות היגיינה במטבח מרפאה ומזיקים ברחבי הבסיס)
הדבר לא היה במקרה.....לאחר מאורעות ההרעלה ההמונית בבסיס הנדסה בדרום נשלח נציג של מגל מכל בט"ר לעבור קורס ושובץ במרפאה.
כאשר הגעתי הייתי תחת פיקודה של מיכאל ב.ל. שהיא הבהירה מההתחלה שהיא המענה לכל התלונות שיהיה לי וכל הדיווחים המקצועיים שיש לי על ליקויים ביחידה.
אחרי שבועות של אינספור דיווחים על ליקויים ביחידה ועשרות הפרות של חוקי בריאות צבאית(קרפ"ר)....הבנתי שהנ"K כל לא מתייחסת לנידון ולא רק זאת ...היא החלה בהעמסת מטלות מיותרות וביקורות ריקות מתוכן במגמה להגביל את פעילותי מחוץ למרפאה....הסנקציות התרחבו עד למצב שבו נדרשתי לבקש אישור לבצע ביקורת..אז ניתן לי זמן זעום שבסופו עליי לחזור לדווח.
חשוב לציין שלפני הגעתי כל תחום הברה"ץ היה ערימת מסמכים שזויפו ומולאו בהינף יד על ידי חובשים משועממים.
לאחר רגילה אחת שלקחתי בזמנו נתחוור לי שנעלמו כחודש של תיעודים של ליקויים בבסיס.כאשר שאלתי את המפקדת שלי נעניתי" שאין לה מושג" (למעט סגל המרפאה אין לאיש גישה שלא בידיעת אנשי המרפאה).
כאשר הייתה ביקורת חיילית על המרפאה כשבועיים לאחר מכן איימו עליי המפקדת שלי והרופא הבכיר ,ויקטור .פ., כי אם לא "אשלים" את הניירת החסרה(במילים אחרות להמציא נתונים על בריאות הבסיס)אשפט על סירוב פקודה.
מאז היחסים התדרדרו ויום אחד לאחר ויכוח סוער שבו כבר טרקתי למפקדת שלי את הדלת נשפטתי על התנהגות שאינה הולמת ונשלחתי לשבוע מעצר.
כאשר חזרתי מפקד ביה"ס בזמנו שכבר "נמאס" לו מכל התלונות שלי שיבץ אותי כעובד רס"ר (והותיר את הבסיס ללא מש"ק ברה"ץ-דבר שהפר כעשרות חוקי קרפ"ר שנועדו לשמור על בריאותם של חיילי צה"ל)
לי ,שכבר נמאס לחלוטין לא היה כבר יכולת להתנגד למהלך.
כל התסכול הוביל אותי לנסות להתאבד להיות נפקד כארבעים יום ולאחר חודשים של טיפול נפשי שבו עודדו אותי הקבנית והפסיכיאטרית של היחידה להשתחרר.........כרעתי תחת הנטל...
היום- 26/3/06.
אני אזרח.....ומה שבאמת מוביל אותי הוא העובדה אפילו את דרגת הסמל ראשון לא זכיתי לקבל בתואנות כאלו ואחרות(השליש לא התייחס לבעיית הדרגה שלי כראוי מזה כחצי שנה)
ודקות לפני שהשתחררתי נאמר לי באופן אקראי שמפקד ביה"ס ומפקד מגל יזמו את ההחלטה שלא להעלות אותי בדרגה.
השתחררתי היום.בתחושת אכזבה שאין לתאר אותה.....כל שרציתי היה להיות חלק תורם ומועיל...לא עוד בורג ללא אוזניים ועיניים.
במקום זה אני מגורש כמעט בבושת פנים מיחידתי....
לכל האמהות אשר בניהן ונותיהן חיילות וחיילים בבט"רים....דעו את אשר ילדיכם חשופים לו.
את אמרת בן גוריון אין לצטט פה.....יהיה זה עוול לזקן.
