נשלחה על ידי:
נופלים
נושא: המשפחה לאחר נפילת הבן בתאריך: 23/12/2004 09:54
תוכן ההודעה:
יש הורים שכולים המסיימים את חייהם מרגע הדפיקה בדלת וקבלת הבשורה על מותו של הבן הלוחם, והכוונה לסיום חיים שאין לו דבר וחצי דבר עם מוות קליני.
נפש אב או אם אינה יודעת לחזות את עמידותה מול אסון בסדר גודל ענק כזה.
מידת הרסנותו אינה מדידה.
אין הכנה, אין התכוננות, אין צפי,אין דרכי התמודדות נכונה.
השכול הוא עניין מופשט לאדם שלא חווה אותו.
הורים שכולים אנשים לא צעירים לא בריאים,מי שבריא היום מהר מאוד יהיה חולה מחר.
הורים שכולים אנשים עם מערכת חיסונית שנחלשת במהירות מעוצמות גדולות של סערת רגשות יום יומית,מצער ויגון,מעומס סחיבת האסון האישי יום יום שעה שעה ואפילו דקה דקה.
הורים שכולים שקועים בייאוש מתמיד,בדיכאון עמוק שאינו מדמיין אפילו נקודות אור רחוקות,חייהם מנהרה חשוכה ארוכה שמתנהלים בה אנרציית חיים של זחילה.
החיים החברתיים והתרבותיים הצטמצמו עד לאפס,גם בשל הדיכאון והצער וגם בשל חוסר יכולת כלכלית בחלק מהמקרים.
רבים לא שבו למקום עבודתם ,ואם חלק שבו לעבודה הם מתפקדים בצליעה,ועובדים בצליעה תוך כדי מחשבות יומיומיות על ילדיהם שאבדו את חייהם הטרם עת.
נדמה היה שאוכלוסיית השכול,ההורים השכולים שהעניקו לילדיהם הלוחמים ערכים של התנדבות להגנת המולדת אפילו במחיר חייהם מוגנת ע´´י הממסד הביטחוני והמדינה מפני שילוב קטלני של השכול ביחד עם האסון הכלכלי שנפל עליהם ביום בהיר, אך נהפוך הוא ההורים השכולים אינם מוגנים כלל וכלל !הם לבד במערכה, השכול הוא אישי שלהם בלבד.
ירידה כבדה ומוחשית ברמת חייהם של ההורים השכולים לא זוכה כלל להתייחסות מצד משרד הביטחון והמדינה שלמענה נפלו הבנים.
מאומה לא יפצה על האובדן הצער הסבל על נפילת הילד,הכאב אינו קהה עם הזמן,להפך הכאב הולך ומתעצם במשך הזמן! החיים סובבים סביב אזכרות הנצחות ביקורים יומיומים בבתי העלמין הצבאיים.
