נשלחה על ידי: מנהל הפורום נושא: אענה בשמחה, דעתי על השתמטות בתאריך: 31/1/2005 03:00
תוכן ההודעה:
במדינה ובחברה כמו שלנו שאני חיים כבר 56 שנים ויותר על החרב, ישנו קונצנזוס חברתי שכל אחד אמור לתרום את חלקו לצבא באשר הוא.
מאז שיחרורי גיליתי כמה הדבר אכן חשוב. מעבר לעובדה שכל אחד אמור לשרת, אדם אשר משתמט משירות, לא משתלב בחברה כמו אדם שכן שירת. יכול להיות שלעיתים זה לא מורגש ויכול להיות שלעיתים הוא מסתובב נסער תקופה ממושכת מהעובדה כי לא שירת, ולא מוצא עצמו משתלב בחברה.
אני מתכוון לכל אותן אלו שמגיעים לראיון עבודה ושעולה השאלה "מה עשית בצבא?" פה למעשה נגמר הראיון, או לכל אותם אלו שפוגשים מישהי בדייט ראשון וכשהוא נשאל "מה עשית בצבא?" פה נגמר הדייט. וכך הלאה והלאה.
כמובן שאני לא מדבר על אותו פלח אנשים שלא יכולים לשרת מסיבות רפואיות מוצדקות, וגם כאלו פגשתי שביקשו להתנדב ועשו מעשה מעורר הערצה כששירתו כחיילים מצטיינים למרות המוגבלויות.
לכן, ולסיכומו של עניין, אני טוען שזוהי תקופה קצרה בחיים, וחובה עלינו לתרום את חלקנו למדינה. בסך הכל המילה צבא שמוזכרת פה רבות, בל נשכח שזהו אותו מנגנון ששומר עלינו שנוכל לישון בשקט בלילה. ישנן תקלות רבות במערכת אך זה לא מצדיק השתמטות, לדעתי.
כולכם רשאים לנבור בארכיון האתר ולקרוא את עשרות ההודעות והמאמרים שכתבו חיילים שהתשמטו מהצבא רובם על פרופיל נפשי, ועל הרצון העז שלהם לחזור היום לשורות הצבא.
