נשלחה על ידי:
צנחן, אבא של חיילים
נושא: הייתי ביחידות מילואים עד גיל 50.בני שוחרר בן 30
בתאריך: 29/4/2007 18:19
|
|
|
תוכן ההודעה:
אחרי תקופת השירות הסדיר שלי ביחידת-צנחנים, הועברתי ליחידת צנחנים במילואים, בה שירתתי עד גיל 39 , כולל לאחר פציעה שלי במלחמה, שבעקבותיה ויתרתי על הנכות, כדי לחזור ליחידתי ולחבריי. פציעה נוספת (באזרחות) ניטרלה אותי לשנתיים, מה שגרם להעברתי ליחידה לוחמת (!) אחרת לכמה שנים נוספות. אחר-כך ליחידת מטה חשובה. במלחמת לבנון הראשונה ב-1982 - כבר לא לוחם באופן רשמי - התנדבתי להצטרף ליחידת-הצנחנים שלי הקודמת שלי, שאיתה לחמתי גם במלחמת יום-הכפורים, ורק בקצה הגיזרה הצפון-מזרחית של לבנון, מול סולטן יעקוב, אילצו אותי המפקדים להפרד מעל חבריי, ולחזור הביתה. כאמור: בן כמעט 50 אילצו אותי לקבל תעודת פטור משירות-פעיל, ללא טקס, אלא בהושטת-נייר מידי פקידונת צעירונת באיזשהו משרד צבאי נידח. לעומתי - בני הבכור, שדחה בהתנדבות את גיוסו בשנה, כדי ללמוד ולהשתלם במקצוע מסויים, כדי לשרת ביחידה מקצועית באותו תחום מסויים, שבה אמנם שירת 3 שנים, חלק מהזמן במוצב על גדר הגבול של לבנון, נשלח כאיש-מילואים לעשות "שמירות ש.ג." בכל מיני בסיסים במרכז הארץ, ולאחר כמה תקופות מילואים חסרות-תועלת שכאלו (בהתחשב בידע המקצועי שלו, שגם כיום דרוש מאד, וחסרונו היה כנראה בין הסיבות הזוטרות למה שקרה במלחמת לבנון ה-2) - הוא קיבל הודעה לבוא ל"טקס" קבלת תעודת-פטור משירות מילואים פעיל.
פעמיים כבר נמנע מלהגיע. הודיעו לו שישלחו לו את תעודת-הפטור בדואר.
כך מתנהל כיום צה"ל, אחרי מלחמת לבנון ה-2. לא צה"ל שהכרתי אני !
לא צה"ל שארצה לשלוח אליו את בני הצעיר, שצו-הגיוס כבר מונח במגירתו !
א.ש.ח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
