כגודל הציפיות גודל האכזבות. חבל על הזמן אין עם מי לדבר . אחרי שרואים את הסרט "עץ לימון "מבינים שלא רק הפלשתינאיים מקבלים יחס כזה גם החיילים שלנו -ילדינו. אחרי החוויות שלי עם בני בצבא בחודשים האחרונים אף שאני ימנית מאוד בדעותי ראיתי שאני יהודיה כשרה מקבלת אותן תשובות אטומות כמו אותה פלשתינאית עם מטע הלימונים שלה. אותו יחס יהיר ומתנשא בשם הביטחון והדרגות. רק כוח והורדות ידיים . גועל נפש צרוף. הגעתי למסקנה שבגלל הערכים האלה יש השתמטות וחוסר מוטיבציה , במובן הפנימי ויש מלחמה במובן החיצוני מול אוייבנו .
הצבא זקוק לתיקון של ערכיו וגוף בקורת חיצוני שיפקח על מפקדיו היהירים והאטומים שההגיון מהם והלאה ומדיניות הכסתח"ים וה"שמור לי ואשמור לך" מאפיינת אותם.
אמר לי השבוע איש צבא שהשתחרר אחרי 30 שנות שרות: "באזרחות זה ג´ונגל- כל יום צריך להוכיח מחדש שאתה שווה. בצבא הפז"מ הקשרים והדרגות מוכיחים מי אתה.הרבה יותר פשוט.
ודי לחכימא ברמיזה.
שיחפשו את הבת שלך בסיבוב . הצבא מתנהל באופן בלתי ראוי בלי רגישות אנושית ביהירות שאין כדוגמתה וסבור שמדובר ב"פרה קדושה" בשם הביטחון כביכול.
עורו הורים עורו ותעירו את המערכת המסורבלת הזו. ויבוא לנו גואל מכל הבחינות.
