נשלחה על ידי: אסף סמדג´ה נושא: מדוע אני בעריקות... בתאריך: 19/12/2008 11:22
תוכן ההודעה:
אני חייל ניקרא חייל בודד... אמא שלי גרה בחו"ל אבא שלי גר באילת.. אני גר אצל אחותי וחבר שלה במרכז.. ליפני כמה חודשים סבא שלי מאילת טס לקנדה לבקר את אמא שלי ו2 הדודים.. שם ניכנס לבית חולים וגילו לו סרטן ממהיר (מחלה סופנית - אין תרופות אליה).. אמא שלי התקשרה אליי סיפרה לי את הבשורה הזאת.. ישר פניתי למפקדים שאלתי מה אני יכול לעשות.. הייתי צריך להגיע לקנדה.. אמא ביקשה.. המשקית ת"ש אמרה לי שהדבר היחידי זה שאני חייב להגיש דח"ש.. לא הייתה בעיה.. הבעיה הייתה כסף לכרטיס.. סבא שלי הבין שגם אני וגם אחותי בבעיות להגיע אליו כי שתיינו חיילים.. החליט סופי להגיע לארץ.. ואיתו אמא שלי שלא ראיתי שנה וחצי + .. פניתי למפקדים שלי שאלתי אותם אם אני יכול לקבל מיוחדת בישביל לעבוד בישביל לראות את אמא ואת סבא שניקרא גוסס.. אמרו לי "אין בעיה".. היה לנו חמשוש שאחריו הגעתי לבסיס באיחור של שעה.. המפקד שלי הרגיש צורך להיכנס בי ביגלל השעה הזאת ולעשות לי דווקא.. אמר לי שאין בעיה אני מאחד לו ושהוא יזכור את זה.. ואז יצאנו לחופשת חג ואמא וסבא בארץ.. אני לא ידעתי מתי לבכות ומתי להיות שמח מאיך שסבא שלי היה ניראה והעובדה שאמא הגיע אחריי זמן ארוך.. התחלתי לעבוד אני כבר הייתי בטוח שאני מקבל את המיוחדת (המג"ד שלי אמר לי שמגיע לי).. חשבתי שהכול בסדר ואז במוצאי שבת המפקד שלי מתקשר אליי אומר לי "שמע אני לא מאשר לך את המיוחדת" אמר לי יש לך את החג ושאני יהיה איתם בחג.. לא ידעתי מה לעשות.. ניסיתי ללכת להוציא גימלים... לא היה לי על מה.. אז ביקשתי סיפרתי להם שם את המצב אבדו לי כול האפשרויות.. זה לא ממש עיניין אותם זה גם לא היה אמור לעניין אותם.. אז החלטתי בלב לא שלם לעשות ניפקדות ולהגיע איתה לעריקות בישביל שאני יוכל להיכנס לכלא... ושבכלא אני יראה גחלת או קבן ויוציא אותי מהבצא... ובלי שום קשר לזה אני בנאדם שגדל עם הרבה בעיות.. עכשיו אני ילד שאין לו 2 קורות תומכות... אמא ואבא.. אני ואחותי לבד אבא שלי השאיר אותי עם 20 אלף שקל חוב לבנק.. אין לי דירה.. אני נודד מסבא שלי (אבא של אבא) לדודה שלי אחות של אבא לבן אחותי.. כול המצב הזה ידוע בבסיס והם מושכים אותי ומושכים ומושכים 3 ומשו חודשים אני מחכה לתשובה.. לא משנה של מה.. תש"מש או הת"ש שום דבר לא הגיע... ביקשתי שיחת מג"ד קיבלתי המג"ד העריך אותי על איך שדיברתי איתו ומה שאמרתי שם.. אמר לי להמשיך ולנסות את שירותיי בגדוד.. לא הלכתי ראש בראש איתו והסכמתי.. אחר כך שכבר לא הסתדרתי.. ביקשתי עוד פעם שיחת מג"ד ואף אחד לא הקשיב לי ולא רצו לתת לי.. הקצינים שלי שם והמפקדים שלי.. דעתי להתנהגות הזאת היא שהם ידעו שהמג"ד יעזור לי ואולי גם יאשר לי תופס 55 (מה שהוא הבטיח לעשות עם אני לא היסתדר) והם לא רצו שאני ישוחרר מהגדוד אז הם עשו לי ככה... ביקשתי קב"ן ואותו סיפור היה לי איתם.. לא התייחסו...
אני יגיד את האמת אני לא יודע למי זה מגיע המכתב הזה.. אני לא יודע מי קורא אותו... אבל מי שקורא אותו ויוכל לעזור לי אני יודה לו מכול הלב.. אני לא סתם מתחנן לעזרה אני חייב אותה... אני צריך להסגיר את עצמי לכלא.. תקופה של דכאון... פעם שניה שאני יהיה בכלא או מעצר.. הכול מתקופת הצבא.. בחיים לא חשבתי להיכנס לכלא.. אני אובד עצות אני לא יודע למי לפנות או מה לעשות.....
